Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 39

לט ירידת היהדות וגורמיה 89■ וכך אט רואים שאם מחוץ תשכל חרב, בבית — כמות, או מות המשי התאמצות של "יחידי סגולה", של «שרירים" להחזיק מעמד, נראית אמנם פה ושם, ליש מהם שמסתפקים ושמחים בחלקם ומתברכים בלבבם כי שלום להם, באמרם: אני וביתי נעבוד את ה׳, ומה לי עוד. ילכו להם ה״פושעים" וה״מורדים", ה״עברינים" ו״האדישים" בשרירות לבם, יאבדו ויבטלו הם להמוניהם, אם גם רוב מניט ורוב בניט של עם ישראל הם, אם רק את נפשי הצלתי. אבל, הלא התאמצות זו מראה לט את טדל הסכנה שכה יהדותנו שרויה, מראה לט, כי יש לט עסק עם הופעה הדורשת עיון מיוחד. כי הלא על כל איש אשר לו מוח בקדקדו, לשאול את עצמו: מה העם מיומים? מדוע נשתט בני דורט זה לרעה יותר מכל בני הדורות שעברו? איככה נהיתה כזאת, שתחלש הדת אצלט במדד. כזו? הלא בני דורט זה ג״כ זרע אברהם יצחק ויעקב הם? גם בעורקיהם טזל דמי היהודים הקדושים והטהורים משטח דור ודור, גם נשמותיהם עמדו על הר סיני, ומדוע נשתט דוקא הם לרעה מאבותיהם ואבות אבותיהם באופן כזה? הלא גם הם בבתים יהודים נולת, גם הם משדי אמות יהודיות כשרות וצנועות ינקו, ומדוע בהם, רק בהם, רבתה כה הספחת של חולשת רגש הדח או כליוט? הלא דבר הוא!! וכי מתורצת היא הופעה זו, ומסולקת כל הסכנה שבה, עי״ז שאנו קוראים מלא, אחרי המזלזלים בדת אלה, אחרי ה,,קלים" או ה״פושעים", ומתבדלים מהם ברגש בוז והקלה? —. בזה שאנו מראים עליהם באצבע, וגוערים בהם בנזיפה, בזה ־שאט, המעטים, כועסים ומתמרמרים עליהם ועל מעשיהם המטנים והרעים, ומתרחקים עי״ז מהם, טרם העלט תרופה לאומתט החללה, ונם לא תרצכו הקושיות הנזכרות. אבל, אם נשוב נתבונן בימי קדם, במעשי דורות שקדמו שנם בהם פושעים נמנו, הנה נראה ומכה, כי אז היו גורמים אחרים מאשר עתה שהביאו את בתי קדשט או המקילים בהם לפרוק עול היהדות מעל צוארם. כי אז, או שגביה בהם תאות ־החקר לחיי העמים שביניהם התגוררו, עי״ז ששכיניהם נמצאו במצב חומרי ומדיני יותר טוב, או שגברה בהם רוח החקירה ההולונית, השאיפה להגביר את השכל על הרגש, רוח רעה שהעבירתם על דעתם ועל דעת קונם, ויצאו מהם מה שיצאו. והנטיה האחרונה היתה גם בעוכרי בני ישראל בדורו של בךמנחם, דור התגברות הרציונליות על הרגש, כשסברו כי רוח הוא באטש להדור במסתרי כל הטבע, ושאין נסתר מנגד עיני האדם עוד, ומה שאין השכל משיג, אין על הלב להאמין עוד נו. אבל עי״ז נתפקרו רק יחידים, רק חלקים קטנים מצבור עמנו. אולם ההיס הגדול שעדי ראיה שלו אנו עתה, איט בא לא מנטיה זו ולא מן הראשונה. שתי נטיות אלו בלבד בודאי שלא היו עוצרות כה לעשות בנו חרבטת אלו. גורמים אתרים לגמרי נוספו באו בעקבות העת החדשה, שהם היו במחלישי יהדותט, ועליהם עליט להתבונן ולעוץ עצות איך ללחום בהם כדי לההליש אח את פעולתם המרעלת, או להתגבר עליהם עד כמה שיש בידינו. הטרמים שבדלדט,