Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 40

40 «רידת היהדות וגורמיה מ יותר משהם נורטים רוחניים, נפשיים, תרבותיים, הם כלכליים, וע״ב] בחם בל כך מרובה. כל זמן שאבותינו שבגולה היו בחוגים מיוחדים, בהתאם עם התנאים הכלכליים ששררו בעולם הכללי עד המאה העשרים, יבלו לחיות בלי שום סכנה כללית פנימית עפ״י אופים הלאומי ובצביונם הדתי, שמסרת היו בידם מאבותיהם הנאמנים. לד׳ ולמצוותיו. רצוני לומר: כל זמן שהתנאים הכלכליים של העמים היו יותר מקומיים, כל זמן שקשרי הכלכלה לא היו בין*ארציים, ובין־לאופיים, כל עיר ועיר, וכל כפר וכפר, היו וחיו כעולם בפני עצמו — עפ״י הרוב, במובן. וע״כ היתד, גם מלחמת החיים יותר פשוטה ויותר נוחה. היהודי ישב בגיטו או בתהום המושב, ומוטות עסקיו היו קצרות מאוד. מסתרים• פעוטים עם דרישות פעוטות. וע״כ לא היה כל צורך בהכשרה מיוחדת. ביהוד, כשהעמים, שבהם התגוררו אבותינו, התרחקו ככל האפשר ממסחר וקנין. תנאי החיים היו ג״ב יותר פשוטים ויותר נוחים. היהודים ישבו צפופים בכנופיות למקומות מיוחדים, ודבר לא היה להם כמעט עם שכניהם, שבעניני תרבות בכלל עמדו במדרגה שפלה מאוד, וממנוחת יום הראשון לא ידעו. בשבות ד,חנוני היהודי את שבתו, הרי היה זד, יום אחד בשבוע, ויבאו אליו הקונה הנוצרי או המושלמי לקנות בששת ימי המעשה האחרים. אדרבה, ביום הראשון או בימי אידיהם באו האנשים על הנשים האינם יהודים, לקנות מה שצריך להם אצל היהודי. התחרות עם סוחרים אעם־יהודים כמעט שלא נודע בבל ערי תחום־ המושב. ובכן חי לו הצמר היהודי, באלפיו וברבבותיו, את חייו היהודים השלמים, עם שבת מנוחה, עם התנ״ך והגמרא, הש״ע וספרי המוסר שלו, עם מנהגיו האציליים ומחרת רוחו המוסרית הנעלה, והגורמים הכלכליים לא באו בחשבון כלל בדבר קיום ד,יד,חת לכל פרמיה ודקדוקיה. נתפשטה ארץ ישראל בכל הארצות! ואם, למשל, בארצות האיסלם, היתד, משך זמן ידוע תרמת מפותחת, וליהודים זכות אזרחים שלמה, הנה נמצאו בהם רק יחידים שנהו אחרי התרבות הזרה, שבאו לידי מחשבות פגול, שטעו בעיוניהם ומחקריהם, אבל המון העם חי חייו היהודיים באין מפריע, כי גם שם גרו בכנופיות מיוחדות, ומה שחשוב ביותי, בתנאים כלכליים פטריארכליים, שלא היה בהם להשפיע לרעה על דדיהם הדתיים מורשת אבות במדד, מרגשת. לא כן נתהוו הדברים בזמן האחרון. מצד אחד נפלו חומות הגיטו כליל,ומצד השני נשתנו התנאים הכלכליים ומלחמת הקיום אצל כל העמים שנוי גמור. מסלות הברזל, המברך והטיליפון שנו פני המסחר העולמי והביאו בו מהפכה שלמה. התפתחות התעשיה ואופני עמדתה עשו צעדים לא שערום• בני הדורות הקודמים. בכלל נתגבר רוח מסחרי בכל העולם. אפילו האכר הריהו בזמן ההוה, במובן ידוע, סוהר. העתונות נתפשטה •ותהי לגורם חשוב בבל מקצועות המסחר, גורם שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. בעל החנות שבאיישישוק קשור הוא אל ד,ברמה הלונדונית בקשור אל~•