Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 41

מא ירידת היהדות וגורמיה 41 חוטי, ואין אדם יכול לעשות מסחרו כהוגן בעירה הכי קטנה, אם איננו מזוין בבל המכשירים של עולם המסחר הגדול. נשתנו גם סדרי המדינות והנהגות בני האדם, העמים הנהיגו ג״כ יום שביתה שלהם, התרבות שלהם, אם ג״ב מזויטת או קלה, נתפשטה בכל השדרות והרימה את בני העמים האחרים משפל מדרגתם שעד עכשיו. נתרבו בהם סוחרים, ולא סוחרים סתם, אלא סוחרים שגמרו בתי ספר למסחר, שמצבם יותר בטוח מאשר מצב הסוחר היהודי, זה שבין לילה נהפך מהובש בית המדרש לעוסק בפרגמטיה, ושחסרים לו כל הידיעות הכי פשוטות. וכל אדם מישראל הרוצה להתקיים בעולם הזה מ״סחר־מכר" — וטי מישראל יש לו פרנסה אחרת? — מכיר ורואה, שעליו להתחשב עם התנאים הכלכליים החדשים, שעליו להתבשר למסחר, לא כמו שהיה בימים מקדם. ידיעת הסחורות, הלשונות השונות, וכיוצא בזה הם חם התנאים הבי הכרחיים בעד כל סוחר בזמן הזה. היהודי הרוצה לשבות את שבתו עליו לשבות שני ימים, בעת שחברו הנוצרי שובת רק יום אחד ומקיל לו ההתחרות, אבל יותר קשה עוד, במקום שרוב הקונים הם פועלים נוצרים, שדוקא ביום השבת מעת הצהרים והלאה הם נפטרים מן הפבריקאות, והולכים לקנות להם צרכי כל השבוע. ואם הסוחר היהודי מחזיק חנותו מסוגרת אזי הולכים הפועלים אל החנויות של הנוצרים, ובל השפע של בעל החנות היהודי, הלך לו באין משיב. ודבר זה כידוע שורר בכל המרכזים התעשיתיים; ואמריקה תוכיח, כי שם בל המסחר, עפ״י חרוב, נעשה בחנויות ביום השבת, ואשר על כן נראה שם המחזה הכי מכאיב לב, שהאבות הכי יראי־־השם, אמנם נשארים בבתיהם לשבות את שבתם, אלא שהם שולחים את בניהם ובנותיהם לעמוד בחעת ולעשות הפדיון, שזולתו יכולים הם לסער חנויותיהם גם בכל השבוע ... ובן הדבר אצל בעלי התעשיה. יש לו ליהודי פבריקא עם מאות פועלים, היבול הוא, מצד העקרון המסחרי, לשמת ב׳ ימים, ולשלם לפועלים את שכר פעולתם? הלא עי"« ירד כל הונו לטמיון בהתחרות עמו בעל הפבריקא הנוצרי. ומה מצבו של פועל יהודי או סתם פקיד יהודי החפצים בבל נפשם לשמור את השבת? איפה ימצאו עמדה או משרה כזו? יחידים עודם מוצאים, ע״י השתדלויות וקרבנות לא קטנים, איזו פרנסה עם שמירת שבת, אבל האלפים והרבבות? לבעל התעשיה היהודי עוד מתאים לו עצה, שהפבריקה שלו תוכל לעמד גם ביום השבת, מבלי שיחלל הוא את השבת, אבל הפועל והפקיד מה עצה נשיא להם? והשבת הלא הוא העמוד התיכוני שעליו בל בית ישראל וקדשיו נשען! הנוסע היהודי, שיומם ולילה לא ינוח בדרט, אינו מוצא בתהעיות מסלת הברזל או ברכמודהאכילה, מזונות כשרים, וע״כ אינו עומד הרבה פעמים בנסיון הנמשך ימים ושנים אין מספר. זאת, ושאר התנאים הכלכליים, מכירים כבר כל היהודים בני הדור הזה, וביחור הצעירים, והם הם הגורמים, כי הצעירים נשמטים מבתי הישיבות ונכנסים באלפיהם לבתי הספר החדישים, כדי להכשיר עצמם למלחמת הקיום באופניה החדשים. מובן ממילא, בי למוד התורה הולך ומתמעט, ההתמללות הולכת ומתרבה, ביודעים ובלא