Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 42

42 ירידת היהדות וגורמיה טב יודעים, כח הדת והאמונה נחלש. ומאחר שכך הוא דרכו של עולם, — אל נא נכחש את הדבר כמו שהוא — שאלד, שהכינו עצמם כבתי הספר החדישים ואלה שהסתגלו אל התנאים הכלכליים החדשים, חיים חיים יותר נוחים ויותר נעימים, מוצאים יותר על נקלה מחית ידם, מאלה שמעשי אבותיהם בידיהם, שאינם יודעים תהלוכות הזמן וצרכיו ומשאלותיו, הנה נמצאו רבים שאינם מעמידים לחקור בחזיוני החיים, ומשליכים אחרי נום כל סבל הירושה הקדושה שהנחילום אבותיהם, ומתמכרים לחיים של הפקרות, כאלה שאנו רואים בצעירים הנמלטים ממזרח אירופה למערב אירופה או לאמריקה... ואם נביא בחשבון גם התורות הסוציאליות שנתפשטו בזמן האחרץ בין שדרוה הפועלים, שנם הן רק תולדות הגורמים הכלכליים הן, ואת השפעתן המזקת שהן משפיעות על פועלינו, הנה נראה את התמונה המזעזעת של העת ההוה עם כל נפתוליה, ואת הנזק הרב שבא לנו בעקבותיהם. מכל האמור אפשר לראות ולהוכח, כי לא הרי הסבות של חולשת דתנו בימים קדמונים, כהרי הסבות בזמננו אנו. פרובלמת החלשת היהדות היא בעיקרה פרובלמה כלכלית. ורק הטעאה עצמית היא, להריע ולחזור להריע: פושעים עליך ישראל! הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת! מבלי לחקור אחרי שורש המחלה המתדבקת הזאת המתגברת בכל יום באופן מחריד. אל נא נלך נא בעינים עצומות, ואל נא נאשים את בנינו ובנותינו ברבותיהם ומליוניהם (כן ירט!) בני הדור ההוה, כי רעים וחטאים הם לה׳ ולדתנו, ואל נא נזרם כמו דוה. אל נא נדחס בשתי ידים עי״ז שמסבות הזמן והגורמים הכלכליים הרחיקום בזרוע מכל הקדוש לנו. אלא נשתדל נא להבין אותות הזמן, למצוא עצה הנעה למלט את כלל עמנו מרשות זו טמנו לו הגורמים הנזכרים. בדרשות ומאמרים יפים לא נפעל כלום, או לכל היותר מעט כל כך עד שאין רשומו נכר. נאצות וקללות ג״כ לא ישנו את המצב ותנאיו. אולי נחוצה לנו אסיפה גדולה כלכלית שיבאו אליה גדולי המסחר והתעשיה החרדים שלנו, שהם יטכסו ויביאו עצה ויראו על האמצעים והדרכים הכלכליים וט׳ שיש לאחוז בהם כדי לבטל על ידם את הסטת המנויות מזיקי יהדותנו, או להתאימם אל דרישותיה. בני ישראל על פי מולדתם ותכונת רוחם גם בני הדור הנוכחי, טובים וכשרים הם, בני רחומיו של הקב״ה הם, תילרות אברהם יצחק ויעקב הם. כאבות אמתיהם טדאי שהיו נאמנים לרוח ישראל, לתורת ישראל ולעם ישראל. וקדשיו אלא שתנאי החיים והגורמים הנזכרים בעוכריהם. נתאמץ נא למצוא עצה לרוח זו, לסגל תנאי החיים בהתאם לרוחנו וצורך חיינו, המקוריים והמסורתיים ותעצר המגפה ... יתפו חטאים — ורשעים עוד אינם ...!