Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 45

מד. פבוקי המקרא שבתלמוד ׳45 בתורה שלפנינו וערלתם ערלתו וחשד שם מלת את, וצ״ל כי בקידושין שם מלת את הוא ט״ס מהמעתיקים, ועי■ פסחים כ״ב ב׳ בלי מלת "את". סנהדרין (י״ב, א) מנחות (ס״ו, א׳) "בבורים עשרים ולהם,׳ ולפנינו מלכים (בי• ד׳ מ״ב) בבורים עשרים לחם בלא ו׳ החבור, אמנם בכתובות (כ״ה, ב) כתוב לחם ועי׳ ירושלמי סנהדרין (פ״א, ה״ב) לחם בלא ו׳. סנהדרין (כ״ד, א) אלה בני היצהר ולפנינו זכריה (ד׳ י״ד) אלה שני בני היצהר. ולדעת* הוא טעות המעתיק שמצאנו זה הפסוק הובא גם בירושלמי מעשר שני(פ״ה, ד׳) מכוון כאשר הוא בב״ק שלפנינו. סנהדרין(ל״ג, א׳) נקי וצדיק בלא "ו" ולפנינו שמות (כ״נ, ז׳) ונקי וצדיק, וקמב לודאי אשיר בבבלי הסרון הו׳ הוא משניאת המעתיקים, כי בירושלמי סנהדרין (ס״ד ה״נ) כתוב ונקי וצדיק עם "ו". סנהדרין (ד׳ צ״ג בי) ביוד כתיב בכל אשר יפנה יצליח. ולא מצעו כתוב כך על דוד. ובעל משפחת סיפרים מנה זה בין המקומות התמוהים בדברי הז״ל, ועי׳ בהי׳ אנדות בסנהדרין שם שכתוב לא נמצא במקרא, ובאמת בילקוט ליתא כ״ז עי׳ מה שהעיר ע״ז הגרי״ב, ועי■ שם צ״נ א׳ מה שהביא ילקוט זכרי׳ מאמר הנמי בנוסחא אהדינא, וב״ז נעלם מהמבקרים החדשים (בדדו״ד ועוד). סנהדרין (ד׳ ק״נ א) מאי דכתיב ויתפלל אליוויחתר לו ויעתר לו מיבעי ליה כו• ובגל׳ שם בפסוק כתוב ויעתר ואפשר שבד״ה שהיה לפני ר׳ שמעון ב״י היה כתוב ויחתר לו, ובאמת בעל משפחת סופרים הב־א זה בין השינוים במקראות בתלמוד, •אבל בילקוט מלכים ב׳ (רמז רמ׳ו) מביא ד,נמ׳ בגי׳ הה״ד ויתפלל אליו ויעתר לו ויחתי לו א״ר אליעזר בר ר״ש שבן בערבייא קורין לעתירא חתירתא, וכ״ה בירושלמי םנד,דרין (פ-ק חלק). מזה נראה ברור שאין כאן שינוי הנוסח במקרא ורק שצ״ל בגט׳ ויעתר לו ויהתר לו מיבעי ליה. ירושלמי סנהדרין (פ׳י, ה״ד) דור המדבר וכו׳ והנדחים בארץ מצרים זה דור המדבר, אלו ואלו משתהוים בהר הקדש ובירושלם ולפנינו בישעיה (כ״ז. י״נ), בהר הקדש בירושלם בלא, ו' החבור, ואפשר שהוא ט״ס כי נזכר זה הפסוק במדרש קהלת רבה באשד הוא בכ״ק שלפנינו היינו מלת בירושלם בלא ו׳ החבור. ע״ז (ד׳ ל״ז ב) יטמא שבעת ימים, ובתורה שלפנינו וטמא שבעת ימים, אולם בספרי פ חקת מביא הפסוק כאשר הוא בתורה שלפנינו היינו "וטמא" וע״ב יש להחליט שאשר כתיב בגמרא "יטמא" הוא ט״ס. ירושלמי ע״ז (פ״א ה״א), וביום עשרים וארבעה לחדש השביעי. ולפנינו בנחמיה (ט' א,) וביום עשרים וארבעה לחדש הזה, ואין ספק שנוסחת הירושלמי ,,השביעי ׳ במקום "הזה" הוא טעות, וסבת הטעות הוא כי היה כתוב מלת הזה לא כל הג׳ אותיות מן הזה, ורק היה כתוב כזה "הז"׳ היינו הה׳ האחרון לא היה כתוב מפורש, ורק נעשה קו למעלה להורות על חסרון הה׳, ומזה יצאה הטעות לחשוב, אשר הקו על הז׳ שמורה על החסרון הוא לא חסרון הה' ולקצרו, ודק החסרון והקצור הוא