Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 46

46 פסוקי המקרא שבתלמוד מו בטלה שלמה, במקום שהיה צ״ל השביעי כתוב הז', וע״כ העמיד הסופר מלת השביעי ולא הז'. מכות (ב״ד א) דאמר ר״ח ב״א ט׳ והצנע לכת עם ה׳ אלהיך, ולפנינו מיכה (וי, ח׳) והצנע לכת עם אלהיך והדעת נוטה אשר מלת ה׳ בנמרא פה נכתבה ע׳י ט״ם. כי זה הפסוק בעצמו מובא בסוכה (מ״ט בי) מכוון כאשר הוא בכ״ק שלפנינו בלי מלת ה׳. זבחים (ד׳ י״ד כ״ד) מנחות (י׳ ב') והקריב הכהן את הכל המובחר., וכ״ה ביומא (כ״ז אי) הגינה (י״א אי) ועוד. ובתורה שלפנינו והקריב הכהן את הבל "והקטיר" המזבחה, אולם בספרא מובא הכתוב באשר הנא בס״ת שלפנינו. זבחים (ד׳ קי״ח בי) ר׳ אבדימי בר אהא אמר קרא ולו תאנת שילה מקים שבל הרואה אותו מתאנה ובו׳ ופ*רש״י ולו תאנת שילה חפשתיו ולא מצאתיו במקרא כוי אכן בילקוט דברים (רמז תתפ״א) הגי׳ אמר קרא ונסב הנבול מזרחה תאנת שילה (יהושע ט״ז ו) מאי תאנת שילה, שכל הרואה כו׳. מנחות (ד׳ צ״ג בי) אקשו ליה עשרים וארבע ידיו, ובעל משפחת סופרים (ד כי) כתב שלכאורה פלא מאין מצא ריש לקיש בתורה כ״ד פעמים ידיו מלא י׳ אבל באמתת אין כאן שום פלא כי הלשון כ״ד כאן לשון גוזמא והפלגה הוא במו שהעיר ע״ז כבר הערוך ערך עשר וז״ל ודקאמר כ״ד בלשון הבאי וגוזמא כדבתיב מהכות וגו׳ ואי אמרת היכי כ״ד אמרו רגילי רבנן במאי דנפישי למימר כ״ד בי ההיא דהשוכר את הפועלים מקשה לי כ״ד קושיי ומפריקנא ליה כ״ד פירוקי וכן אמרען כ״ד מוכי שחין היו בירושלים ע״כ. וזה תשובה למ״ש בדדו״ד (ח״ד צד ר״מ) ודל בכ״ד מקומות נקראו כהנים לדם שמנינו אינו נכון, ולא התעורר על מ״ש למעלה בדבר מנין ב״ד שענינו הפלגה ונוזמא, ועי׳ רש״י בפי׳ ליהושע(ג׳ ג׳) מעתיק המאמר וגורס במ״ה מקומות ונם זה ט׳יס. מנחות (ד׳ ק״י אי) מאי עיר ההרס ואמר וגו׳ כדמתרגם ר׳ יוסף קרתא דבית שמש דעתיד למהרב וכו׳ מתוך גי׳ זו יראה שלפני הגט׳ היה כתוב במקרא הרס ולא הרס אבל בערוך (ערך חרס ב ) מאי עיר החרס כדמתרגם ד״י קרנא דבית שמשא מאי משמע דהא* הרם לשנא דשמשא הוא דכתיב האומר לחרס וגו׳. חולין (ע״א א') וזאת הבהמה ונו' ולפנינו דברים (י״ד ד׳) זאת הבהמה הסר "ו", אולם עי׳ ספרי שמובא הפסוק כאשר הוא לפנינו. ספרא (פ׳ צו) כל חלב שור וכו׳ אין לי אלא הלב שור כשב ועז וכוי ת״ל שור כשב ועז דברי ר״ע, וראיתי מי שכתב לפי דרשה ודיוק זה מבואר ומוכרע שלפני הספרא היה כתוב: כל חלב שור כשב בלא ו׳ ולא וכשב עם ר, ולא כאשר כתוב בספרים שנמסרו לנו ששם כתוב: כל הלב שור וכשב; וסעד לנוסחת הספרא הוא נוסחת השומרונים. ובאמת מצאתי בספרא באיזה מקומות וכשב רק בדברי ר״ע חסר ועי׳ קרבן אהרן, וראי׳ לדברי שהנוסהא ."וכשב" היתד, גם לפני הז״ל עי׳ ש״ס כריתות (ד׳ ד׳ ב׳) ששם איהא "וכשב".