Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 48

48 איזהו כין השמשות מה דאמרינן לקמן לא גדולים וכו׳ אלא בינונים והשתא פליגי דלר׳ יהודה מססקא ליה בכל הכוכבים הנראים משקיעת החמה עד שהכסיף העליון אם הם בינונים אם לאו ועוד קשה דניחזי אנן באדם בינוני שילך מתחילת שקיעת החמה ד׳ מילין כדאמרינן בפסחים וי״ל דמספקא להו מהו אדם בינוני עב״ל התום,. וכדברים האלו כתבו התום׳ בפרק מי שהיה טמא ובמגילה סוף פ״ב ובזבחים נ״ו ובמנחות כי אלא שבמגילה כתבו קשה א מאי פליגי באלי׳ף במקום במאי פליגי בבי״ת. ע׳ מהרש״א בשבת ונדבר בזה אי״ה לקטן. הנה היסוד המוצק וחזק אשר בנוים עליו כל דברי התום׳ הוא שאי אפשר שיהיה שום ספק או פלוגתא בהא דילפינן מקרא דנחמיה דסוף היום ותחילת הלילה בצה״כ וכדאמרינן בריש פסחים והא קיי״ל רעד צת״ב יממא הוא ובמגילה כ׳ ע״ב והא קיי״ל דעה צה״ב לאו ליליא הוא וביון שמשקה״ח עד צה״כ ד, מילין על כל פנים על כיחך גם עד תהילת הלילה ד׳ מילין בצמצום והא דמספקינן במשך זמן גי• ריבעי טיל אם הוא יום או לילה היינו משום דאנן לא בקיאינן בשיעור מהלך מיל. ועל סברא זו של התום׳ יקשה לכאורא דהא אמרינן בפסחים דעוביו של רקיע א׳ מיי ביום דמהלך אדם בינוני ביום מ׳ מילין ומשקיעת החמה עד צאת הכיכבים ד׳ מילין ואם כן אין אנו צריכים לדעת מהלך מיל אלא נשער לעולם א׳ מי׳ ביום לאחר שקה״ח (דהיינו א׳ מחי מן הזמן שיש בין הנץ החמה לשקה״ה לפי פירוש רש״י שם בפסחים ותום׳ בכמה דוכתי אהריני דהשבון ד.מ׳ מילין גם לר׳ יהודה שם מתחיל מעלות השחר ומסיים בצה׳־כ) ואין לומר דאין אנו בקיאין באיזה יום בשנה ובאיזה מקום על כדוד הארץ יש לחשוב זה שהרי רש״י כ׳ שם שזה החשבון הוא בימי תקופת ניסן.ותשרי שאז היום מהנץ החמה עד שקיעתה והלילה שוין זה לזה ושיין בכל מקום על בדור הארץ דהיינו י״ב שעות משעותינו שעות ההשויה וציך לומר דבאמת כל ספק ביה״ש לדעת התום׳ אינו אלא למי שאין לו מורה שעות מדוקדק כמו רוב בני אדם בימים הקדמונים שרוב שיעוריהם בזמן לא היו אלא ע״י מהלך אדם ואז שיערו הז יל כדי להרחיק את האדם מן העכירה שמשך ג׳ ריבעי מיל הוא הזמן שיש לספק בו אם עתה הוא רגע סוף מהלך די מילין באדם בינוני שהוא רגע זמן צה״כ הבינונים האמיתיים. ועדיין קשה אמאי לא תירצו החום׳ בפשיטות שסיף מהלך ד׳ מילין באדם בינוני הוא פוף זמן ביה״ש והוא זמן צאת כוכבים אשר בלתי ספק נקראים בינונים ומנייל להתוס׳ שסוף הד׳ מילין הוא צת״כ על פי התורה דילמא הוא הזמן• שיצאנו בו מכל ספק. ונראה שהתוס׳ מיאנו לפרש כן מדדייקינן מינה שעוביו של רקיע א¬ מי׳ ביום בצמצום ואס כן על ברחך סוף זמן ד׳ מילין הוא בצמצום הזמן שהחמה עברה כל עובי הרקיע ומתחיל׳ ן הכוכבים לצאת. אבל לכאורא נסתרה שיטת התום׳ דס״ל דביהי׳ש הוא מספק איזה כוכבים הם בינונים מן הגמרא שהרי אמרי׳ בהדיא דביה״ש הוא הזמן שבין הראות כוכב שני והראות כוכב. שלישי ונ״ל בתירוץ קושיא זו שבוודאי ס״ל התום׳ גם בן שזהו זמן