Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 49

איזהו בין השמשות 49 טט ביה״ש אבל קושיתם הוא אמאי ובמאי פליגי התנאים לימיו דביה״ש הוא בצה״ב דהיינו בין כוכב שני לשלישי ועל זה תירצו דבאמת זהו ביה״ש דר׳ יושי אלא דר׳ יהודה מסופק חוץ מזה עור איזה כוכב נקיא בינוני ומשים הכי נותן הומר ב׳ ימים על כל הזמן שיש מן הראות ב׳ כוכבים היותר גדולים שהם בספק בינונים עי הראות ג׳ כוכבים היותר קטנים שהם בספק זה לפי דעתו (וכעין זה כתב המנהתיכהן כמבוא השמש מאמר א׳ פרק ג׳ ומהרי״ן הביב בהל׳ קידוש החדש פ״ה אלא שלא נילו שכן הוא דעת התוס׳) ובזה מיושב מאד דקדוק לשונם הטהור •שהתחילו בקושיתם במאי פליגי ר' יהודה ור׳ יוסי ובתירוצם לא פירשו אלא סברת ר׳ יהודה והיינו משום דבר׳ יוסי אף לתירוצם הכל כבס׳יד וכמו שפירשתי אלא לד׳ יהודה נטו מהס׳יד שיש לו עוד ספק שלא נזכר בנמרא. והא דמספקא לן בדין הזמן שבין כוכב שני לשלישי כ׳ המנחת בהן שם שהוא משום דמספקא לן אי צאת הכוכבים היינו מיעוט כוכבים שנים או אי בעינן נ׳ דליהוי חזקה והביא ראיה לזה מן הירושלמי ריש ברכות וז״ל הירוישלמי ימה כוכבים יצאו ויהי הלילה ר״ם אומר כוכב א׳ וודאי יום ב׳ ספק נ׳ לילה והכתיב עד צאת הכוכבים ואלא מיעוט כוכבים שנים קדמא לא טתחשיב עב״ל הירושלמי. וכתב על זה המנהת כהן וזה לשונו נראה לי שרוצה לומד קדמא לא מתהשב דלמא הכוכב הנראה ראשון (אף שיהיה בינוני) אינו נחשב עם כוכב אחר לעשות לילה וודא* וצריך שיהיו שם שנים כוכבים מלבד הכוכב הראשון ואז הס נ׳ כוכבים בינונים ואין ענין לזה אלא מטעם בתלת הויא חזקה עכ״ל. ובעניי לא ידעתי מה ענין חזקה לכאן ונם לשון הירוש׳ משמע דכוכב ראשון אינו מן המנין ולפי דברי המנחת כהן הרי נם הוא מן המנין של שלשה לחזקה ועוד דמשמע הלשון שבודאי אינו מן המנין ולפי דברי המ״ב הרי זהו הספק של ביה״ש ואי לא דמסתפינא אמינא פירוש אהד מהו ספק בין השמשות והיינו אם נניח שכוכב ראשון לא מתהשב כמי שאמרו בירושלמי (ולזה לא מצאתי טעם נכק עד הנה וגם מפרשי הירוש׳ לא נתנו טעם לדבר) א״ב מה שאמר הכתוב שגבול יום ולילה הוא בצאת הכוכבים הכוונה על מיעוט כוכבים שנים היינו כוכב שני ושליש• והנה תחילת צאת ב׳ כוכבים האלו היא בהראות כוכב שני והוא סוף היום וסוף צאת הכוכבים האלו הוא התחלת הלילה והוא בהראות כוכב שלישי וא״ב בין כוכב ב׳ לכוכב ג׳ הוא הזמן שאינו לא יום ולא לילה ויש בכולו תערובת מן היום ומן הלילה וצריך לנהוג בו חומר שניהם או מהמת ספק אי עד ועד בכלל או לא עד בבלל או משום שהוא זמן התערובת של יום ולילה וממשלת שניהם וכדמשמע מלשון,ר׳ יוסי שהוא הזמן שזה נכנס חה יוצא ובן משמע לשון רש״י דה״מ זה נכנם הלילה נכנס והיום יוצא יציאת זה עם כניסת זה כשהם מתפרשין קרי ביה״ש (וכן מצאתי אח״ב בס׳ תבואות הארץ לד׳ יוסף שווארץ שביה״ש אינו ספק אלא עירוב יום ולילה). אחרי שביארתי בעז״ה שיטת ר׳־ת כמו שהיא אליבא דהתוס׳ צריך אני לבאר פי׳ אחר בדברי ר״ת המובא מגדולי הראשונים הלא המה הרמב״ן והר״ן והריטב״א וכן הוא בטור וש״ע והוא בהדיא נגד שיטת החום* שהרמב״ן כתב בם׳ תורת האדם