Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 50

50 איזהו בין השמישות ג עדן אבלות ישנה אחרי הביאו פי ר״ת דאיבא ב׳ זמני שקה״ח ח״ל ולפי דבריו ופשטו זה (של דית) אני אומר דמשעה שהתחיל השמש להשתקע עד זמן ביאת השמשות והוא הזמן הנזכר בם' במה מדליקין מהלך ג׳ מיל ורביע מיל ובו׳ עכ״ל עוד כתב שם וז״ל ומיהו חוסם׳ מלאכה ועינוי דיה״ב ביציאתן אינה מחוורת אצלי עדין דוודאי משעת צה״כ לילה גמור הוא וקודם לכן ביה״ש ובאיזה זמן הוא התוספת הזו ובשלמא אליבא דר׳ יהודה לא קשיא לי דאטד השחיר העליון והשוה לתחתון לילה וזו השעה וודאי אינה צה״כ דא״כ היכי אמר ר׳ יוחנן דלא אכלי כהני בתרומה עד דשלים ביה״ש דר׳ יוסי הא כי שלים ביה״ש בצה״כ שלים אלא שמע מינה משעה שהשחיר העליון והשוה לתחתון מופלג מעט מזמן צה״כ והוא ביה״ש דר׳ יוסי עכ״ל. והנה מבואר מזה דם״ל להרמב״ן דלית ליה לר׳ יהודה דסוף היום והתחלת הלילה היא בצה״כ לא כדעת התום׳ שסברו שבזה אין מסופק ואין חולק ועפי״ז ס״ל לרמב״ן דאין אנו מסופקין במהלך אדם בינוני אלא דלר׳ יהודה אין להתחלת הלילה עדן לצה״כ כלל אלא הלילה מתחיל לדעתו ברגע שהגיעה השחרת הרקיע אל אתה מעלה מסויימת ומספקא ליה אם רגע זה הוא ג׳ מילין ורביע אחר תחילת השקיעה או אחר זה עד ד׳ מילין פחות כהרף עין. וא״ת אם כן מה הקשה ר״ת הא איכא למימר דליכא אלא חד שקה״ח אלא דלר׳ יהודה זמן ג׳ ריבעי מיל אחר שקה״ח הוא לילה וודאי הרבה זמן קודם צה״כ ואליביה דר׳ יוסי בלבד אמר שמואל כוכב א׳ יום וכו׳ ג' לילה וכן בכל דוכתי דאמדנן דעד צה״כ לאו ליליא הוא אליביה דר׳ יוסי קיימינן וי״ל שכבר כ׳ הרמב״ן שם דדוחקיה דר״ת היה מדאמר ר׳ יהודה מהלך אדם בינוני ביום י׳ פרסאות ובכלל זה הזמן משקה״ח עד צה״כ וא׳יכ ע״כ יום הוא עד צה״כ או עד כהרף עין קודם לזה ובסגנון זה הביאו נ״כ התום׳ בזבחים נ״ו קושית ר״ת. והנה לפי דעה זו שלר' יהודה סוף היום ותחילת הלילה אינה תלדה בצה״ב צריך לחקור מהו הספק של ביה״ש ולפי מה שכתבתי לעיל, שאפשר שיש זמן שמעורב בכולו מן היום ומן הלילה וכדמשמע בגט׳ וברש״י גבי ר׳ יוסי אפשר לומר שגם ביה״ש דר׳ יהודה הוא כעין זה שאינו ספק אלא הוא זמן עריבת האור מעל •הרקיע שהוא עירוב יום ולילה זה נכנם וזה יוצא*). היוצא מחקיר־תנו שפירוש ר״ת שחילק בין ב׳ זמני שקיעת החמה מובא מן הראשונים בב׳ חילום י שיטות: התום׳ ס״ל שאין כאן ספק בדין שבצה״ב הבינונים סוף היום ותחילת הלילה ושצה״כ זה הוא ד׳ מילק אחר תחילת שקה״ח ובין כוכב ב׳ לג׳ הוא כניסת זה ויציאת זה אלא דמספקא ליה לר׳ יהודה איזה הם כוכבים הנקראים בינודם וגם שיעור ד׳ מילין אין אנו בקיאין בו ועל ידי זה יש לספק במשך *) עפ״י סברא זו יש ג״ב לפרש הפלוגתא בירושלמי אי כהרף עין דר׳ יוסי הוא בסוף חצי מיל דר׳ נחמיה או אי ר׳ יוסי מספקא ליה בכל הרף עין והרף עין רחצי מיי* דר׳ נחמיה שלכאורא אין לזה הבנה דא־״ב מאי איכא בין ר׳ יוסי לר׳ נחמיה ומזה ראיה גדולה לסברא זו דוק ותשבח ולא רציתי להאריך ולפרשה כאן ודעת לנבון נקל.