Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 51

איזהו כין השמשות 51 IO זמן נ׳ ריבעי מיל אם הוא שייך ליום או ללילה אגל הרמבץ ס״ל שסברת ר״ת היא שזמן צה״ב סוף ד׳ מילין ברור לנו אלא הספק הוא בדין דאפשד דסוף היום ותחילת הלילה קודמין קצת לצה״ב שאינם תלוים בו כלל לד' יהודה ולא ידענו כמה קודמין ומחמת זה צריך לנהוג דין ביה״ש דהיינו חומד ב׳ ימים מג׳ ריבעי מיל קודם צה״ב וקודם סיף הד׳ מילין עד כהרף עין קודם לזה. ועיינתי בס׳ הישר שמבואר בו שיטת ר״ת בזה באורך וראיתי שאק הכרע משם בין הסברות האלו אבל הטור והש״ע הביאו להלכה סברת הרמב״ן בשיטת ר״ת שהרי כתבו ששיעור תוספת שבת ג' מילין ורביע אחר שקה״ח ואח״ב משך ג׳ ריבעי מיל שיעור ביה״ש. אבל נלענ״ד שיש ראיה שהרא״ש ם״ל בסביח התום׳ בפירוש דברי ר׳יח. יעוין בקרבן נתנאל בפ׳ במה מדליקין מה שהקשה על הרא״ש שכתב בשם ר׳ יונה דלחומרא צריך לחוש לרב יוסף ומשו״ה יחיד שקבל תענית דביה״ש שלו מותר אינו מותר אלא בהכסיף התחתון והק׳ הקיק נתנאל הרי בתענית סי׳ י״ב כ׳ הרא״ש אהא דאמרינן התם בגמרא כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית ודל ועיקי הך מילתא דרב חסדא במקבל עליו תענית סתם שצריך להתענות עד שקה״ח דהיינו צה״ב ואע״ג דאמרינן בפסחים בם׳ מי שהיה טמא דמשקה״ח עד צה״ב ה׳ מילין פי, ר״ת היינו מתחילת שקה״ח כשהחמה מתחלת ליכנס בעוביו של רקיע אבל שקה״ח דהכא היינו סוף שקיעה והוא צה״ב עכ״ל הרא״ש אלמא עד צה״כ שהוא סוף ביה״ש אסור בתענית יחיד. זהו תוכן קושית הק״נ ונדחק מאד ביישובה וגם הוצרך להגיה. ונראה לענ״ד דהרא״ש ס״ל כתום׳ דכל זמן ביה״ש ראוי לקרותו צה״כ שבבל הזמן הזה יוצאים כוכבים שונים שאפשר שראוי לקרותם ביטנים במו שכתבתי בשם התום׳ ובאמת אין צריך להתענות אלא עד תחילת זמן זה דתענית יחיד ביה״ש שלו מותר ומה שכתב עד שקה״ח דהיינו צה״כ פירושו תחילת זמן ביה״ש שאפשר שאז כבר יוצאים אותם מכבים בינונים שבצאתם מתחיל הלילה וכבר עברו ה׳ מילין שלמים (לרבא ועולא בפסחי' צ״ג) מתחילת השקיעה וזה בודאי דלא כהרמכ״ן דלדדיה תחילת ביה״ש היא ג' ריבעי מיל קודם צה״ב ואי הוה ס״ל להרא״ש בהרמב״ן היה קשה קו׳ הקרבן נתנאל דצה״כ שב׳ הרא״ש בתענית היינו סוף ביה״ש (להרמב״ן) ובם׳ במה מדליקין ב׳ הרא״ש דתענית יחיד ביה״ש שלו מותר והא דהקשה עוד בקרבן נתנאל וגם בביאורי הגר״א על או״ח ועוד מחברים על הרא״ש ור׳ יונה כיוון דספק מותר היה להם להקל גם בתחילת ביה״ש כרבה שהרי אפשר דהילכתא מותיה נלענ״ד שכל המעיין בלשון ר' יונה יראה דס״ל שבפי עיקר הדין הלבה ברב יוסף אלא דלחומרא נבי כניסת שבת מחמיר ברבה. אבל מה שנראה מדברי הקרבן נתנאל דאף סוף ביה״ש נקרא סוף השקיעה אמת שבן הוא לר״ת שכל זמן ביה״ש נמשך סוף.השקיעה שק כתב בספר הישר בהדיא. והנה ברור שסברות אלו בפירוש דברי ר״ת דהיינו סברת התום׳ וסברת הימב״ן וההולכים בשיטתו מחולקים מאד לדינא.