Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 52

62 איזהו בין השמשות נב מלבד תי׳ ר״ת על הסתירה שבין הסוגיות בפסחים צ״ד ושבת ל״ד הסובא כמו שביארנו בשתי חילופי שיטות יש עוד כמה תירוצים מן הראשונים על זה ומהם יוצאים עוד שלש שיטות המחולקים בדין. שיטה אחת מובאה במרדכי פ׳ במה טדליקין דין רצ״ג וז״ל במתא חזו לתרננולי פי׳ כשהולכים לישב דאע״ג דאמרי אמוראי דשיעור ביה׳יש ג׳ ריבעי מיל ולא יותר (פי׳ וכיוון שהלילה אינה מתחלת אלא בצה״כ א״כ אינו צריך לפרוש ממלאכה אלא זמן מועט דהיינו פחות ממיל קודם צה״כ והרי התרנגולים הולכים לישב הרבה קודם זה בשעת התעלמות נוף השמש החת האופק) היינו לר׳ יהודה דאמר הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה (פי׳ וזהו ג׳ ריכעי מיל אחר שנעלמה החמה תחת האופק) אבל אגן קיי״ל בברכות רעד צה״כ יממא הוא ואמרינן בפסחים דמשקיעת החמה ועד צז7כ מהלך ה׳ מילין עכ״ל הרי דם״ל להמרדכי דאיכא סלוגתא אימתי הוא סוף ביה״ש שהיא לילה וודאי דר׳ יהודה ס״ל שהוא בהכסיף העליון ג׳ ריבעי מיל אחר שקה״ח ולהלכה קיי״ל שהוא ה׳ מילין אחר שקה״ח כזמן צה״כ וא״ב לדידן נמשך ספק יום ולילה משקה״ח עד צה״כ משך ה׳ מילין. השיטה הרביעית היא שיטת הרא״ם בספר יראים המובאה באגודה ובש״ג ובמרדכי פ׳ במה מדליקין ובב״ה או״ה דס״ל דביה״ש הוא ג' ריבעי מיל קודם העלם גוף החמה שכמו שמחלק ר״ת בין תחילת שקה״ח בעובי הרקיע ובין פוף שקיעתה כשעברה כל העובי כן נחלק לפי שיטה זו בין תחילת כניסת הכוכמם תוך עובי הרקיע למעלה שהיא בזמן שנעלמה החמה תחת האופק ובין סוף כניסתם ב?$ובי הרקיע שאז נראו לעינינו החת פני השמים וביה״ש הוא משתשקע החמה שרוצה לשקוע ופניה מאדימין עד ששקעה תחת האופק שאז הוא לילה גמור. והנה פירוש זה הוא נגד משמעות הנמרא בם׳ במה מדליקין הכסיף התחתון ובו׳ וננד הירושלמי ראה כוכב אחד וכו' ונגד הסוגיא ריש פסחים ובמגילה כ׳ אי הכי למהשיך ובא קרא לילה והא קיי״ל וכו׳ וגם הפוסקים האחרונים לא הביאו אותו לפסק הלכה אלא לחומרא יתירה. והגאון ר׳ אליהו ווילנא בביאורי או׳יח דחה שיטה זו גם כן מטעמים אלו בשתי ידים. ונשאר עלינו לבאר השיטה החמישית והיא שהג׳ ריבעי מיל של ביה״ש הם מיד אחר העלמת החמה תחת האופק ואחר כן מיד הוא וודאי לילה. וכן הוא בבירור שיטה רבעו נסים ורבעו שרירא ורבעו האי גאונים כמו שמובא בשמם כתשו׳ ר״מ אלאשקר סי׳ צייו והראב״ן וש״ג בשם י׳ימ וגם נראה לבל המעיין בעין שכלו שזאת היא סברת הרי״ף והרמב״ם בפ״ה מהל׳ שבת ולדעה זו הפכים נם הגאון רבעו אליהו ווילנא ויסדה על ראיות נכונות. לשיטה זו נתנו האחרונים טעמים שונים: הר;,מ אלאשקר בתשו׳ הנזכרת כתב שר׳ יהודה הזר ממה שאמר בפסחים שמשקה״ה עד צה״כ ד׳ מילין והדר ס״ל שהוא ג׳ ריבעי מיל ופירוש זה מודאי נראה דוחק וקשה להולמו וכבר דחאו המנחת כהן בפ״ז. והרב מנחת כהן בעצמו רצה לבאר שיטה זו באופן אחר (פ״ח ממאמר ראשון) באמרו שר׳ יהודה לית ליה דעד צה״כ יממא הוא אלא כשהכסיף גם העליון כבר