Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 55

נד, סקור 55 כאן לפניי אלא ספרו של מד ש. ר. המביא את דברי הרטג״ם. וזה לא טוב. גס משך הרעיון שקלח בנעימות בין צלילי הזהב של לשון־הרמב״ס ז״ל הנה הוא פוסק לפתע פתאום ואת כבודו ינחלו קוים שומט־ם, עדי ההשמטה, אשר יטילוך בבבף הקלע לידו של רעיון הדש הבא לאחריהם, רעיון שאינו נוח להתקבל על.הלב מפני הפתעת הופעתו. גם אין בזה ביאה־בחשבון לסוף דעתו של הרמב״ם ז״ל עצמו: הוא ודאי שלא היה מרשה להשמיט את שלשת־הקבלה מתוך דברי הקדמתו.. . ע׳ תשובתו לד׳ פנחס בן משולם (שהובאה במבוא, 15), לא זהו כובד־הראש בן יראת־־הקודש שיהודי תלמודי בן־ביתו של הרמב״ם נגש בה ללמוד את דברי תורתו לעבדם ולשמרם. וכן גם לדברים שבתקן. איני ראוי להתוכה כאן על המבוא וההערות, הן רובם נוגע בכבשונם של במה עולמות שלא?תן לדון בהם מתוך שיחה קלה, והדברים כתובים שם בטעם ודעת ומהנים יל מעיין — אבל ברצוני לשרטט גם כאן רק את היוב״האחריות המרובה המוטל עלינו בלפי דעתו של המד,בר בשעה שבא המעיין בספרו לגלות פנים בהלכותיו. מר ש. ר. כותב: "ספר המדע אינו רק מבוא בלבד, פרוזדור לטרקלין; לכשתרצה פותה הוא וחותם באחד, תמצית ל״משנה תורה" כלו. כי אס גם השלים איש "המדע" עם האהבה והעבודה — שרש נשמתו היה במדע; הצווי המוחלט של "וידעת" גדול היה [אצלו) מזה של ״ואהבת״(מבוא, 27). אבל נגע נא בעצמנו: כלום אין זו ארעיות יתרה ששמשה לפני בעל־המבוא הנכבד בשעה שנכתבו מלפניו דברים בוטים הללו "שהרמב״ם היה צריך להשלים עם האהבה והעבודה"?!.. מי שהביט ב_עו; חפשית אל "הנשר הגדול" הזה במעוף קדשו הענקי ולא כבש את מבטו עליו בשפופרתם של שד״ל וההולכים בעקבותיו ראה והכיר תיכף־ומיד שהאהבה אם העבודה היתד, אצלו תמיד בתור בתר למדעו, מדרגת־המדע העליונה, הפסגה הטתנשאה לכל לראש; לא להשלים עמה יעץ, כי אם להתרומם לה יום יום בקיום המצוות ומעשים טובים הנבנים על יסוד המדע. הלא אלה דבריו: "בזמן שאדם מתבונן בדברים הללו [בדברי המדע] הוא מוסיף אהבה למקום, ותצמא נפשו ויבמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא. וכיצד היא האהבה הראויה [הבאה מתוך המדע]? הוא שיאהב את ה׳ אהבה גדולה, יתרה, עזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה׳, ונמצא שוגה בה תמיד, כאלו חולה הלי האהבה נכו׳ וכו"׳. נמצאת אומר, שד,צווי העליון של "ואהבת", הנאמר בפרשת•* שמע יסוד מךענו, גדול הוא נרם הוא מזה של "וידעת", שהרי רק אחרי שהוא "מתבונן בדברים הללו״ באה לו אהבה זו, נמצא שהיא תכלית הידיעה — ודלא כהא דמשטע אפכא מדברי מר ש. ר. אולם אין להאשימו! כי משמעות מוטעה זו בדעת הרמב״ם קנין הרבים הוא, קנין השיטה המהלכת בספרות זה כמה שנים לראות את דמות הרמב״ם שלנו כראות פלוסוף מיובש, להבדיל, שאין בו אלא מוחו. וצרת רבים חצי נחמה. רק זד, פלא! הן השתחרר קצת מר ש. ר. מכבלי הש?ךד, המהלכת הזאת ואת דברי הרמב״ם על האהבה הביא והרים על נס (מבוא, 25), ומכל־ מקום לא הפסיקה לו הסתכלות זו אלא בכדי להחליט כי "אף עולם הרגש