Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 56

56 סקור נו והדמיון לא היה כתוב לפניו״ (שם) — אבל מאי "אף"? כלום לא די לנו בדברי אהבתו אלה בנדי שנכיר ונחליט כי אכן שכנה בנופו הקדוש עלי־יד המוח ה״פורה נבוכים״ גם נפש־־שלהבת של שירת רבי יהודה הלוי... וכדאי להכיר דרך־בלל כי זהו אפים של גדולי ישראל: הס יודעים לאחד באחוז־ נפלא את הרגש עם השכל, שיהיו סמוכים זה על שלחנו של זה, אהחים ודבקים איש ברעהו דבק פנימי, אורגני, עד שיתהוו לרוח אחד. מי לנו גדול בדורות האחרונים בין ראשוני החסידות מר׳ נחמן ברסלב לענין רגש ופיוט בכל מקום שהם, זה היודע לספר לנו "מעשיית" שלא הרבה דוגמתן ליופי ולפנטסיה בין יצירות פיטני־עולם שמלאכתם בכך. ואעפ״ב הוא אומר כדבר פשוט: "עיקר עצמיות האדם שנקרא אצל האדם אני היא הנשמה שהיא עצם קיים לעד. והדוש השכל הוא חדוש הנשמה. כי השכל היא הנשמה". יציונליות שאין כמותה! ובן, להפך, לעני} הרמכ״ם. הוא מדבר כל ימיו רק על השכל, רק על הידיעה, ואעפ״ב בוא וראה שרק מעוט "ספר המדע" שלו עוסק בדברי מחקר ורובו נתון להלכות דעות תורה ותשובה, שהם אצלו מחלקי המדע ולא מחלקי העבודה, כי זה הוא מדע־הרנש, מדע־יהלב, מדע־החזון על טוב־ורע. קצת משפט קדום של הספרות המשכילית יש גם במימרא זו: "מצוי היה הרמב״ם אצל תורת ההגיון של הפלוסופיה היונית ונפשו לא הלבה בדרכי הפלפול של התלמוד״ (מבוא, 8). כי מי שטעם מתוקף התפעלותו של הרמב״ם על סברתו הפלפולית בענין "אסור חל על אסוד", עד שקרא לה "נקודה נפלאה" (בפה״ם לכריתות), או בחדוש דינו ע״ד "מגו להוציא" (בסוף מס׳ שביעית) שהוא אחד מחדושי הפלפול הגדולים בבית מדרשם של בעלי התום׳ (ב״מ ב׳) ושהפשטן הגדול הרמב״ן ז״ל נחלק עליהם בזה (בחדשיו לב״ב) לא יסכים כלל לדבר זה. ומי שלמד היטב את פלפולי הראשונים ז״ל לא יוכל בכלל להסכים על העמדת שני הפכים מחורת ההגיון ופלפול התלמוד. כבר הניעה השעה לדורשי אמת שיקראו דרור לעצמם משעבודם לטעות זו! — ולבסוף הערה קטנה להערה קטנה: על מה שכתוב בהקדמה "כל החכמים שעמדו אחר חבור הנמדא ובנו בו וכו״, מפורש בהערה 13: "בנו חכמתם ותורתם עליו" — וזה דחוק, בין בבונה ובין בלשון. אבל באמת לא ב בני ן הכתוב מדבר אלא בבינה, כלומר, שהחכמים התבוננו והעמיקו חקר בחבור הגמרא, והשתמש כאן הרמב״ם בלשון המקרא, כדרכו לפעמים קרובות, וכמו שכתוב בספר דניאל (ט׳, ב׳) בינותי בספרים, והוא משרש "בין". ע׳ חהלים קל״ט, ב׳. ואחרי בל הדברים האלה ודאי שאנו חייבים תודה רבה למר ש. רבידוביץ על עבודתו הפוריה בספר זה ולהוצאת "עינות" תותן ברכה על הדפסתו והדפסת שאר ספרי גדולינו שעליהם ידובר עלד בחוברת הבאה בע״ה. •I דפוס א י מ צ ק א ו ו ס ק י / ברלין.