Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 69

סט חרושים להלכות בציעת הפת 69 ובהיותי בהמבורג דברתי בזד. עם הרה״ג מוהר״ר יחזקאל דוכס נ״י הבקי ומומחה בדברי ימי אה״ו וכפי שיצא לנו מתוך הרשימה שערך בזה, לא נדפסו עדיץ החרושים הללו על ה• בציעת הפת בשום מקוס. ואיני מדפיס לפי־שעה אלא את הדבור הראשון מן החדושים, כי שמא נדפסו כבר באיזה מקום וע״י ההדפסה הזאת אולי ונדע הדבר. א. א. קפלן. * חרושים להלכות בציעת הפת מהגאון המאור הגדול לממשלת ישראל עטרת תפארת ראשנו אב7׳ ד [אה׳ו] מוהר״ר יהונתן זצוק״ל נ/7ע. א״ה סי' קס״ו. כתב הטור בשם רבינו יואל שאין לחוש על הפסק בין נטילה להמוציא וט׳ וההיא דתכף לנפילה ברכה מפרש לה על מים אחרונים ובן פירש רב אלפס. ובב״י שם כ'איני יודע מהיכן למד כן, שהרי״ף לא כתב בזה אלא דברי הגמרא וכל־מה שאפשר לפרש בל־ הגמרא [כלומר, שכונת תכף לנטילה ברכה היא גם על נטילת מים ראשונים ולא רק על נטילת מים אחרונים בלבד, כדמובח בגט׳ במס־ ברכות נ״ב, א׳] יש לפרש בלשון הרי׳יף ג״כ, עכ׳יל. [ועיי״ש בב״ח]. ותירץ אדמו״ר זצ״ל דאיתא בגט׳ פסחים (ק״ו, ב׳) אמר רב ברונא אמר רב הנוטל ידיו לא יקדש, ופרשו שם המפרשים כל חד וחד לשטחו, והרי׳יף פירש [כפי מה שביאר מנתו ברץ שם] משום דצריך לברך על החביב תחלה [וכיון שנפל ידיו גלה דעתו דחביבא ליי רפתא וס״ל לרב ברונא דאין מקדשין על הפת הלכך לא יקדש כלל אלא איש אחר יקדש לו, שעל הפת א׳יא ואי מקדש אחמרא נמצא מקדש ומברך על שאינו חביב לו קודם, ואף לדידן דלא קי״ל כרב ברונא, אלא שאפשר לקדש על הפת, מ״מ בהא קי״ל כותי׳ שאם נטל ידיו עד שלא קידש אסור לו לקדש על היין משום שגלה דעתו שפת חביבה לוא), וצריך לברך על החביב קודם] ולפיי׳ז קשה על הברייתא [במס־ ברמת, נ׳יב אי, ת״ר ב״ש אומרים נוטלין לידים ואח׳יב מתנין את המס וב״ה אומרים מחגין את המס ואח׳־כ נוטלין לידים] ומפרש טעמא דב״ה משום תכף לנטילת ידים סעודה, והוי הפסק, תסוק לי׳ כיון שנטל ידיו הא צריך לברך על החביב תחלה3) וצריך לומר דהרי״ף מפרש מנת הברייתא תיכף לנטילת א) כל זה אינו אלא לדעת הרי״ף, והר״ן כתב שם שכן היא גם דעת הרמב״ם, וכתב עוד שראה לאחרים שלא פרשו כן. ונראה דעת האחרים דכיון שכונתו בשעת נטילה לקדש על היין בין נטילה להמוציא א״כ אינו מגלה דעתו כלל שהפת חביבה לו, וכן היא שיטת רבנו תם. ע׳ פסחים ק׳״ו ע״ב בתד״ה זימנין וכד. וכן נהג למעשה הגרע״ז הילדסהימר דיל וכן נוהגין עכשו בביתו אחריו וגם קצת תלמידיו. ב) לולא דברי הגאון דיל יש לתרץ קושיא זו בפשיטות. דהא פלוגתא דב״ש וב״ה גם בחול ובחול ודאי הכונו? היא לב״ש שימזוג את הכוס בין נטילה להמוציא אבל לא ישתה עכשו אלא אח״כ בתוך הסעורה אחרי ברכת המוציא, א׳־כ א" א לפרש בטעם ב״ה משום שצריך לברך על החביב תחלה, דהא לא ישחה ולא יברך כלל על היין לפני ברכת המוציא, ע״כ