Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 70

70 חרושים להלכות בציעת הפת ע ירים סעודה לאו משום הפסק הוא אלא משוס חביבותא רפת [כלומר, כיון שנטל ידיו וגלה רעתו שהפת חביבה לו חייב לברך על הפת תכף ולא להפסיק בעתים בברכה אחרת, כגון זו שעל היין, ולאו משום הפסק של היסח־הדעח הנא, אלא שברכת החביב קודמת] וא״כ לשיטת הרי׳יף לא מצעו שום אסר• הפסק בין נטילה להמוציא ושפיר כתב הטור שרב אלפס פירש כרבנו יואל [דהא דאמרען תכף לנטילה ביכה לא קאי אלא על מים ראשונים, כי אע״ם שמדברי הגם׳ עצמם לא מוכח כן ואפשר דקאי על שניהם כדמשמע פשט הלשון בברייתא דב״ש וב״ה מכף לנטילה סעודה, אבל לפרוש הדי״ף בדברי רב במס׳ פסחים על״כרחנו לפרש כן]. (המשך יברא.) יהיאל שלזינגר. איזהו בין השמשות. (המשך.) אבל צריכים אנו להתיישב בזה דהיאך אפשר שצריך להחמיר ולחוש לראיה ב׳ כוכבים בינוניים משעת שקה״ה שהרי בודאי זמן רב אחר כן עדיין אין נראין אלא הכוכבים הגדולים מאד שהם מכוכבי לכת. וכבר עמד בזה בספר חידושי וכללות הר׳ זאב הלוי(חי׳ ח״ה) שהוא חיבור על עניני שיעורי הז״ל ענין שיעור בין השמשות ובתהילה רצה לתרץ שר׳ יוסי בלבד אמר לא כוכבים גדולים וכו׳ אלא בינונים אבל ד׳ יהודה מסופק גם בנדולים וידוע שהרבה פעמים נראים קצת כוכבי לכת כגון נוגה וצדק מיד אחר שקה״ח וכוכב נוגה נראה לפעמים אפילו זמן מה קודם שקיעת החמה ודחה חרדה זה מדכתב הרי״ף במקום ר־ יוסי ר׳ אסי בר אבין שהוא אמורא. הדר כתב הרז״ה דאדרבה מלשון הר־״ף יש עוד ראיה לזה דר׳ יהודה מסופק אף בכוכבים גדולים כי ז״ל הרי״ף אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב א׳ יום ב׳ בין השמשות נ׳ לילה א״ר אסי בר אבין משנראו ג׳ כוכבים ולא כוכבים גדולים וכו׳ אלא בינונים עכ״ל הרי״ף. הרי לך להדיא דדווקא השלשה כוכבים שעל ידם יהיה לילה וודאי צריכים להיות בינונים אכל שני הכוכבים שעל ידם הוא ביה״ש יכולים להיות אף גדולים והיינו משום שבהתחלת בין השמשות פסקינן כר׳ יהודה לחומרא והוא חושש אליביה דרבה דמיד בשקיעת החמה יראו לפעמים ב׳ כוכבים גדולים וצריך לנהוג כבר חומר בין השמשות חוץ מב״ד המקדשים החדש שהם בקיאים וזריזים לבדוק כל הרקיע על ידי שלמי חוש הראות הוצרכו לפרש שהמזיגה היא הפסק; ומשום הפסק נגעו בה. אבל מדברי הגאון ז״ל בתרוצו משמע שאפשר לפרש מחלקותם רק בשבת בלבד ולא בחול, וזה קשה; דא״ב העיקר חסר מן הברייתא. ולא מצינו אלא לר״ת שפירש דאיירי בחול ולא בשבת; משום דסתמא דמלתא בסתם סעודה איירי; כיון שלא הוזכר שבת; אבל לומד אפבא דאיירי דוקא בשבת ק״ק.