Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 72

72 איזהו בין השמיטות עב מכל מקום אנו דברי ר׳ יהודה באנו לפרש ומדבריו בפסחים דקאמד עוביו של רקיע א׳ מיי ביום כשד ובו׳ מוכה שסובר כן שהחמה נכנסה בערב בעובי הרקיע ואם כן אין דוחק כלל לפרש מלת שקיה״ח על סוף הומן שהחמה נכנסה לפי דעתו בעובי הרקיע ואף שלפי האמת אץ שם שקיעה שנית מ״מ דינו דין אמת ויודעים אנו התחלת זמן בין השמשות מטה שאמרו בגמרא שהוא נ׳ ריבעי מיל סמוך ליציאת הכוכבים וא״כ קודם לזה יום גמור הוא וכיוון שמשקיה״ח עד צה״כ יש שיעור ד׳ מילין כמו שאמד ר׳ יהודה בפסחים וכמו שנראה לחוש (לקמן אבאר אי״ה שאדרבה זה מוכחש מן החוש) אנו יודעים ששיעור ג׳ מילין ורביע אחר שקה״ח הוא יום גמור ואח״ב נ׳ רביעי מיל הוא זמן ביה״ש. זה תודף דברי המנחת כהן שם. עוד הקשה המנחת הכהן בפ״ג וז״ל ועוד אפילו היה אמת שהשמש נכנס בערב בעובי הרקיע כדברי ר״ת ושיש שם שקיעה שנית מ״מ היה קשה לפרש האי משתשקע החמה על אותה שקיעה כיוון שאינה ניכרת ונראית לעין וא׳ ב קשה איך נתן לנו ר׳ יהודה סימן להתחלת זמן ביה״ש בדבר שאיניו ניכר לנו כי מה שאמר ר׳ יהודה כל זמן שפני מזרח מאדימין אינו סימן להתחלת ביה״ש שהרי קודם לכן פני מזרח מאדימץ יוחד אלא הוא משך זמן ביה״ש וכד עכ״ל וע״ז לא כתב המנחת כהן תירוץ בפ״י אבל לענ״ד נ׳ שאפשר לומר שאף שאנו אין מכירין השקיעה השניה להם היה סימן ידוע ברקיע השמים בחוזק אדמופיתו בזמן שנקרא אצלם שקיעה שניה. אחת מן הראיות לדעת ר״ת שרגילים המחברים להביאה היא ממה דאמרינן ריש פסחים וז״ל הגמרא א• הכי ולחשך קרא לילה הכי נמי למחשיך ובא קרא לילה והא קיי״ל רעד צאת הכוכבים יממא הוא הרי לך שהזמן שהאור מחשיך ובא נחשב ליום מp תירה וכן אטרינן במגילה כ׳ והא קיי״ל רעד צה״ב לאו ליליא הוא והכי נמי אמרינן בריש ברכות ובמגילה שם וכי תימא מכי ערבא שימשא ליליא הוא ואינהד דמקדמי ומחשכי תא שמע והיה לנו הלילה וכו׳ דמכל הלץ דוכתי שמעינן דבהערב שמש דהיינו שקיעת החמה כפירש״י בברכות אינו לילה ולענ״ד נ׳ שאין להביא ראיה מכל זה נגד דעת הגאונים וכבר השיב על קושיות האלו הח״ה (ודומה לזה כתבו ר׳ יוסף שוואp בספרו והר״ר אריה ליב בספרו) שאם היינו אומרין למחשיך ובא קיא לילה היה לילה ודאי על כל פנים משנעלם תחתונה של החפה תחת האופק אף שעליונה עדיין נראה על הארץ וכן בלשון מכי ערבא שימשא נ׳ תתכוון הגמרא על תהילת שקה״ח שהרי הוא סלקא דעתה דנט׳ מסברא ומסברא חיצונה בודאי היה אפשר לומר דתחילת שקה״ח היא לילה ועל זה אמר בגמרא והא קיי״ל דעד צאת הכוכבים יממא הוא אלא מחמת ספק צה ׳כ מוכרחים אנו להחמיר משנעלם כל נוף השמש תחת האופק ובכ״ד הזריזים בכך באמת יכולים להחשיב ליום אף הזמן שאחר סוף השקתה וגם זה התירוץ אינו נצרך אלא לשיטת הרמב־׳ם שגס ר׳ יהודה ס״ל י שהגבול בין יום ולילה הוא צאת הכוכבים אבל לפי פירוש הרמב״ן שהבאנו לעיל (ועל פיו פסק השולחן ערוך סימן רס״א) אין צורך לזה שהרי בלאו הכי ר׳ יהודה לית