Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 79

ב. "יוסי ששתק יגלה", שבת ל״ג. ועין נזיר ני ע״א "א״ר יוסי: יאמרו מאיר שבב, יהודה כעס, יוסי שתק, תורה מה תהי׳ עליה?" ר׳ יוסי בכלל היה מהר בדבורו ועס״ז מאמרו בשבת קי״ל ב': מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. ועפ״ז מאמרו: לעולם אל יפתח אדס פה לשמן (ברכות ס,). ג. נדרים פ״א: "שלחו מתם הזהרו בערבוביא, הזהרו בחבורה, הזהרו בבני ענים שמהם תצא תורה,׳. עין ר״ן שפרש הזהרו בחבורה ללמוד בחבורה שהתלמידים מחדדים זא״ז ואת הרב. ע״פ הפרוש הזה אין שום טעם לשלשת ההזהרות האלה שנאמרו בבת אחת ואין להן שייכות זו לזו. ועוד זאת, ע״פ רוב "הזהרו־ב," משמש אזהרה שלילית. ולכן נראה לי שכל ההזהרות האלה לדבר אחד נתכוונו והיינו להזהיר באדם שירחיק את עצמו ממחלה מתדבקת. כפי הנראה היתד, באותו הזמן מחלה מהלכת בא״י וחששו שלא תתפשט גם לבבל כעין שאמרו (תענית כ״א): "א״ל לרב נחמן איכא מותנא בארעא דישראל גזר תעניתא. אמר: אם גבירה לוקה, שפחה לא כש״ב?" ובכדי לקדם את פני הרעה שלחו מתם: הזד,רו בערביבותא כלומר בנקיות שלא לבא לידי ערביבותא, שהרבה צריך להזהר בה בשעת מחלה מתדבקת, שאין לך דבר מסוכן ביותר באותה שעה מאי־נקיות ולפיכך "הזהרו בערביבוחא". והוסיפו: "הזד,רו בחבורה" וג״כ במובן שלילי, שלא ללמוד בחבורה, בצותא חדא, בכדי שלא לגרום למחלה שתתפשט בין התלמידים שיושבים דחוקים וצפופים וכעין שעושים היום שסוגרים בתי הספר בשעת מחלה מתדבקת ובמאמרם ז״ל "דבר בעיר כנס רגליך" (ב״ק ס׳ ע״ב), ושקדו ביותר על בני הישיבה מן העניים לפי שהעניים אין ידם משגת לדקדק בנקיות והם דוקא רוב התלמידים. ומטעם זה אמרו: "והזהרו בבני ענים שמהם תצא תורה". ד. שבת ל׳יב א׳: "ר׳ ינאי לטעמיה דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס". רק האדם הגדול ראוי לנס. עין שבת נ״ג: "בא וראה כמה גדול אדם זד, שנעשה לו נס". ואין כל אדם משים עצמו גדול. ועפ״ז מאמח של ר׳ ינאי בירושלמי תענית (פרק סדר תענית): "ר׳ ינאי אמר כל שאינו בשר כיהושע, שאם יפול על פניו יאמרו לו ״קום לך!״ אל יפול״... ה. יבמות דף ע״ח: דאמר ר״ל מאי דכתיב בקשו את ד׳ וכו' באשר משפטו שם פעלו. אחוד הכהות, אין כהות מתנגדים, הכל ממקור אחד יהלך אלא שמשתנה לפי שליחותו, ומי שאמר לשמן וידליק אומר לחומץ וידליק ,.. ועפ״ז מאמרו: "אין גיהנם לעה״ב אלא הקב ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאים בה ורשעים נדונין בה" (נדרים ח׳ ב׳). וב״ב ט״ז א׳: אמר ר״ל הוא שטן