Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 89

א ♦זדו בין הממשות 89 אחר צריכין אנו לראות רק ביום אהד בשנה איזה חלק מן היום הוא הזמן שבין שקיה״ה לצה״ב וכן יהיר. בבל ימות השנה כפי ערך זה וי״ג חלקים מט״ז מזמן זה הם קודם התחלת בין השמשות וג׳ הלקים האחרונים ביה״ש ולפי זה כיוון שבמדינותינו זמן זה היא פחות הרבה פא׳ בי־ ביום כנזכר למעלה יהיה שיעור ביה״ש לדידן פחות ממהלך נ׳ ריבעי מיל כן נראה לפי עיקר הדין אלא לענין מעשה מגמגם אני (כל זה חובן דברי המנחת כהן שם בקיצור) בדבר להקל ולקצר השיעורים הנתונים בגמרא ובפוסקים ומשום הכי למעשה יש לעשות עור חשבון אחר על זמן ביה״ש והיינו לחשוב לעולם ובקביעות שעה וחומש משעות ההשויה •שהוא מהלך ד' מילין לאורך הנשף ושיעור רביע שעה פחות חלק ארבעים מן השעה דהיינו מהלך ג׳ ריבעי מיל לשיעור בין השמשות דהיינו שנחמיר לעולם כב׳ חשבונות אלו המשתנה והשוה ולפי״ז שיעור ביה״ש לא יפחות לעולם מרביעי שעה פחות חלק ארבעים או בקיצור ולחוש לדעת הרא״ש שמוסיף עוד מהלך מ״ט אמות רביעי שלם מן השעה מיהו אם בבר יצאו ב׳ כוכבים יש לנהוג על בל פנים דין ביה״ש (לענין מילת תינוק וכדומה) וכן אם יצאו נ' כוכבים שבוודאי הם בינונים על כל פנים הוא לילה אף שלפי חשבוננו אינו כן כי בוודאי טעינו בחשבון וכיון שבמדינותינו מצאנו ראינו בעינינו שזמן הראות ג׳ כוכבים בינעים הוא לעולם קודם למה שיהיה על פי חשבון אין לנו לחשוב לעולם זמן יותר לביה״ש מן הנזכר בגמרא ולכן מסקנת הלכה למעשה לצאת מכל ספק היא שנחשוב לילה כשיראו ג׳ כוכבים בינונים וננהוב דין ביה״ש מרביע שעה קורם לזה. זהו תובן דברי המנחת כהן. הנך רואה שמנהננו מסכים למסקנת המנחת כהן ואפשר שנתקן על פיה ורואה אתה גם כן שדברי המנחת כהן בנוים על היסוד שבארץ ישראל על כל פנים בזמן שיווי יום ולילה אורך הנשף עד צאת נ׳ כוכבים בינונים הוא עשירית היום וביון שלא היה בקי בחוקי השתנות אורך הנשף לפי שינוי המקום והזמן כמו שכתב הוא בעצמו שם לכן לא חזר מזה אף על פי שראה בעיניו שהחוש מכחיש לזה במדינתו. אבל אנו כבר כתבנו למעלה בעזהי״ת שזה היסוד של המנחת כהן הוא רעוע ובלתי אמיתי כי בארץ ישראל ובבל והחמין להן נראו נ׳ כוכבים שבוודאי ראוי לקרותם בינונים בכל ימות השנה ב׳ שלישי שעה אחר שקה״ח לכל המאוחר יותר. היוצא לנו מזה שאי אפשר להשוות בשום ענין פירוש ר״ת אל המציאות המוחשה ועל כן בחנתי היצדק פירוש הגאונים שאומרים שהג׳ ריבע' מיל של בין השמשות הם מיד לאחר שנתעלם גוף החמה תחת האופק וכבר כתבתי למעלה שהטעם הנבק לשיטה זו שצאת הכוכבים שהוא ד׳ מילין אחר שקה״ח הנזכר בפסחים לענק מהלך אדם ביום הוא צאת כל הכוכבים ונמר עריבת אור היום והוא כננד עלות השחר שהוא תחילת התנוצץ אור היום אבל צאת הכוכבים שהוא סוף יום התורה הוא הראות נ׳ כוכבים בינונים הראשונים. אם רוצים אנחנו לבחון אם פירוש זה מוסכם מן הטבע צריכים אנו לברר מקודם איזה כוכבים ראוים לקרותם בינונים ומצאתי שמדברי הראשונים נראה שכל