Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 90

90 איזהו בין השמשות צ המכבים הקבועים אפילו מגודל ראשון ראוים לקרותם כן וכוכבים גדולים היינו מבט לכת המזהירים בחזקה יתרה לפעמים כמה פעמים יותר מכוכבים הקמעים מגודל א׳ ומשמע כן ממה שכתבו הרמב״ן והר״ן והרימב״א על מה שגירסים בירושלמי ריש ברמת והוא דיתחמון ג׳ כוכבים דנדמין חד טכבא שפירושו שהג׳ מכבים צריבק להיות רצופים וכתבו הראשונים הנזכרים שהוא משום תוספת שבת וכתב הריטב״א בחידושי ראש השנה דף ט׳ וז״ל פירוש שיראו ג׳ כוכבים רצופים כאלו נראין תוך אמה אחת וי״ט תוך ד׳ אמות עכ״ל ובכוכבים מגודל ב׳ בוודאי יש הרבה שנראים עומדים תוך אמה אחת כגון מקלו של יעקב (יאקאב־שטאב) ומזל עגלה (גראסער .באר) ומק שבהראות כוכבים ארו כבר עבר זמן תוספת שבח ע״כ מכבים בינונים שהם סימן סוף עיקר שבת הם הכוכבים מגודל ראשון הנראים קודם להם. וכן נראה גם כן מן הסברא כי אם לא נתחיל לספור הכוכבים המנונים מן הכוכבים מגודל ראשון אי אפשר עוד לספור הראות א׳ ב׳ ג׳ מכבים שהכוכבים מנודל שני וכל שכן היותר קטנים יוצאים מהם הרבה מאד ברגע אחד ותטפים אלו אחר אלו אבל הכוכבים הקבועים מגודל א׳ יוצאים אחת אחת ואפשר שיש לפעמים כשיעור קריצת העין ברפיון ביניהם או יותר או פחות לפעמים*) והכי נטי עמא דבר באשכנז וכן ראיתי כמה פעמים בקהלה קדושה של יראים ושלמים בהיותי באp *) בספר בין השמשות מהרב אב״ד דק״ק יאריבשוב ראיתי שרצה לתקן וליישב זה שהרבה כוכבים יוצאים יחד במעט ברגע אחד עם מה שבגמרא סופר הראות כוכב ראשון שני שלישי וכתב שפירוש כוכב אהד יום היינו כל הכוכבים מגודל ראשון ב׳ כוכבים בין השמשות היינו כל הכוכבים מגודל ב׳ וג׳ כוכבים לילה היינו כל הכוכבים מגודל ג' וזה שיבוש גדול במחילה מכ״ת כי יכוד תירוצו הוא מה שכתב שם וז״ל והנה זאת ידוע כאשר נראה כוכב אחר מגודל א׳ אזי בזמן הזה נוכל לראות כל הכוכבים מגודל זה עב״ל וזהו מעות גמור שהרי חלוקה זו בגודל א׳ ב, ג׳ וכך אין לה טעם כלל בטבע אלא היא בהסכם כפי רצון ההוזים כי באמת כמעט אין שנים כוכבים מגודל אהד יוצאים בזמן אחד בצמצום אלא הם יוצאים זה אחר זה בלי הפסק ואין הפרש בין כוכב הקטן מגודל ראשון וכוכב הגדול מגודל שני יותר מן ההפרש שבין הכוכבים שהם מגודל שוד. אלא כדי להקל על עצמם פידור וספירת הכוכבים הסכימו החוזים בזמן אחד ובארץ אהת או באיזה ארצות יהד על איזה חלוקה לפי הגודל כרצונם ומשנים הלוקה זו בכל עת שירצו כפי רצונם ואיך בתלה דעת התורה ברצון החוזים באיזה זמן ובאיזה מקום. עוד ראיתי להעיר כאן על טעות אחרת שטעו בה הרבה מהברים שכתבו על ענין זה והוא שחשבו שמה שאמרו בפסחים צ״ד שמהלך החמה בעובי הרקיה הוא עשירית מן היום הוא מסכים למה שהחוזים בכוכבים משערים שה//אזמראבאמישעי’דעםםערובג" מתחלת בעמוד החמה י*ח מעלות תחת האופק שכידוע כל הכיפה נחלקת למאה ושמונים מעלות ואם כן י״ח מעלות הן הלק עשירי ממנה וזה טעות גמור כי אותן י״ח מעלות בשערות הן ביושר למטה אבל החמה שוקעות באלכסון בכל הארץ חוץ מאותן ארצות שהן תחת קו המשוה בצימצום ואם כן ברוחב ים המלח דהיינו שלשים ואחת מעלות בקירוב לצד צפון מעל קו המשוה (עיין פסחים צ״ד צ״ה שמבריחת לוט מסתם לצוער ילפינן אורך הנשף מעלות השחר עד הנץ החמה) החמה שוקעת באלכסון ועל ידי זה מתאחרת הרבה יותר מעשירית היום עד שעומדת י״ח מעלות הנשעדות ביושר תחת האופק וזה ידוע לכל מי שמבין קצת בחכמת התכונה והבמת ההנדסה.