Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 96

יסודי המשפט העברי צר £6 בגופו; הדינים הביגעים ליהוסים הללו נקראים נזיקין, גזלות והבדות. בגדר דיני מכונות נכנסים גם הקנסות, בין שהם נקבעים על פי תנאי שהתנו ביניהם הנושאים ונותנים, ובין שהם על פי דין. משאר דיני מכובות הקנסות נבדלים במה שחיוב הקנב• המוטל על החייב איבו שוה למדה הגרעון שבא ברכוש בעל־יהחוב והוא תמיד פחות או יותר מגדעון זה". ההבדל הזד, שבין ממונות לקנסות (מבואי ברמב״ם פ״ב טהל־ נזקי ממון ה׳־ח, ולקוח מסודת הנמי ב״ק ט" ו) אינו אמור אלא בקנסות שהם על פי דין ולא בנקבע־מ על סי תנאי שהתנו ביניהם הנושאים וניתנים, להוציא מדעת המחבר הנבבד שברכם יחד ושנה משנתו סתם. כי. אדרבא, הקנסות הנקבעים ער ידי תנאי אין להם קיוס במשפמני אלא כשיא• ן שווי הקנס עולה על מדת הנרעון שבאר• ביבוש בעדי־ההיב, שאם לא בן יש בה משום אסמכתא, ו״אסמבתא לא קגיא". ובן ב־א־ דבריו המחבי עצמו בעמיד 75 בדיני אסמכתא. וחוץ מזה: א'ן הקנס הנקבע עפ״י תנאי ש־יך בלל לסיג הקנסות אלא לסו; החיוכים שנעשים ע״י קבין, ובכלל הסוג הראשון הם "קנינים הידאות והלואות". והיי בל עיקרו של סוג הקנסות נבדל עי״ז משאר דיני מטעות שאין דדן בו אלא מונדויי, (נ* "אלדים כתיב בפי־שה") ואינו מתחייב עפ״י עצמו (כי ״מידה בקנס פטור״) — ובל זה אינו נ*הנ בקנסות הנקבעים ע״י הנושאים ונותנים עצמם, שהין היוב להם ולא דין קנס. ולא נזדק־ה טעות זו למחברנו אלא משום שהלך ב*דך ד,ד,שואה השטחית שהמדע ד,מידיד נוהג לפעמים לתעות בי, כי מניין שזר, נקיא "קנם" וזה נקרא "קנס" מה לי קנסה תורד, מה לי קנס את עצמו, שם. קנס הד הוא. עמד וקרב את הרחוקים והכניסם לסיג אהד, דבי שלא היה נבשל בו אלו מצה את עומק הדין. שם, § ג׳: "גם גדולי הפוסקים נחלקו בדעותיהם בנדון זה. לדעת אחדים מהם, בדבר שבממון אומרים: בית דין מתנים לעקור דבר מן התורה, בי בעיקר אין כאן עקירת הדין כלל* אלא שיהוסי הממון נקבעים באופן אחר על פי בח ביה דין; ולדעת החולקים עליהם גם בדבר שבממון אין ביה דין מתנים לעקוד דבר מן התורה אלא דין דרבנן". אף אחד מן הפיסקיס לא אטד — ואי אפשר לו שיאמר — כי גם בדבר שבממון אין יה לבית דין לעקור אלא דין דרבנן ולא דבר ט; התורה. כי משנה מפורשת היא במסי שקלים פ׳יא־ ותלמוד ערוך במס׳ יבמות (פ״ט:), וע' ב״ב (ט״ח:) ודשב״ם שם, שבית דין מפקיעין מטון מבעליו במקום שנעקר על ידי כך דבר מן התורה, וטעם הדגי־ ביאי יפה ד,מד,בי עצמו "שאין כאן עקירת הדק בלל איא ־שיחוס* הממון נקבעים באופן אחר וממילא היין משתנה". וגרם לו למחבר •שיחשוב שיש פוסקים החולקים בדבי משום שיאה דברי התוספות מט•*, (ל״ו. ד״ה ומי), כמו שציין לזה בהערה 25 שכתבו שס על הלל הזקן שהתקין פרוזבול שלא חשסט שביעית משוס ששביעית בזמן הזה דרבנן, שאלו היה דאורייתא, אעפ-י שפתזבול מ־עיל מדאורייתא שלא תשטט "משוס דדרש־נן בספרי ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך ולא של אחיך בידך מבאי אפיי השלוה הביו על המשכון והמוסר שפרותיו לבי״ד אין משמיטין, מ״ט לא היה לו לעשות תקנה ללמד לעשות ק, שבטל בכך השמטת כספים" (זה לשון התוספות). והמעין היטב יראה, שאין דעת התים׳ כי אין ב־ ביד בית דין