Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 99

יסודי המשפט חעביי 99 &X שלא לצורך, כי לדעת אותם פוסקים עכו״ם קונה במעמד שלשתן מעיקר־הדין ולא משום הקלה. סרק שלישי, §ב״ב (עמוד 78): התנאת התנאי בלשון "אם ומעבשו" במן: "אב תעשה בך וכך, שדי קנוית לך מעבשו" שוה על הרוב לתנאי המותנה בלשון "על מנת". ההבדל העקרי בין סוני התנאים האלה הוא בזה: אם נאמר התנאי בלשון "אם" המעשה מתאשר רק משעת מלוא התנאי ולהבא (ex dubc) ועד שעה זו הנושאים ונותנים יכולים לחזור בהם ולבטל אותו. בתנאי הנאמר בלשון "על מנת" המעשה תלוי ועומד משעת התנאתו. ואי; הנושאים ונותנים יכולים לחזור בהם". אינו כן. שגם בתנאי המותנה בלשון "על מנת" יכול המתנה לח יוד בו ולבטלו. וכן מפורש ברמב״ס פ״ה מה, נרושין הב": ובאה״ע סי׳ קט״נ סעיף ד [וכן מבואר בגט׳ קדושין נ׳ ע׳׳א למעיין שם היפב, וביש׳,]. אלא שיש אומרים שצריך גם השני להסכים אל בטול התנאי (רמב״ן פ"? דגיטין), אבל לא בדבי* המהבר שסני־ את הדלת בפני החז׳־ה ובטול־התנאי לגמרי גבי "על מנת", אף כששניהם הוזרים בהם. ובהערה 2 ציין מקור לפסק־דינו: "ימב״ם פ״ו מה׳ אשיות הל׳ פ״ו—י״ח" אבל אין שם כלום מענין הזרה ובטול־תנאי, אלא חלוקים אחדים בין "על־מנת" ל.,אס־׳. ונדמה שבא לכלל טעות זו משוס שסמך בע־ק־ על מה שמצא בנתיבות חוי־מ סי׳ רמ״א ם״ק י״א שנתב שם בקצרה כללי ההגאים, ובהם השתמש, בנראה. מתוך הערה 5 בעמוד 80 שציין לדברי הנתיבות, ושם נרמז לע׳י; באבךהעז־ ובאמת יש לטעות באד,"ע סי־ קמ״נ ס׳יב שתנאי "ער מנת" אין לבטלו, אם לא שיעיין היפב בט״ז שם סק״ב. ואין כאן המקום להאריך. ולא באתי אלא להעיד עד היכן יש לשגוג כשאין מעמיקים במקורות וסומכים על השקפה ראשונה בדברי האחרונים. שם (עמוד 80): "חומר הלכה זו המצריכה שכל הבאי יהיה כדוגמת תנאי בני נד ובבי ראובן עושה את התנאת התנאי לנורמליות קשה וכד על כן אנו מוצאים כדיני ישראל את הנפיה להקל את דרך התבאר! התנאי וכד . . . ופסקו להלכה כי כדיני הממלמלין שהם היו עיקר פשא ומתן בני עפנו מימי הכינים ואילך אין צורך ככל חומר הכללים של תנאי כבי נד ובני ראובן". ובהערה 5 שם: ״הו״מ רמ״א בנתיבות ם״ק יי״א. ועיין לעיל § כ״ב" ושם נאמר: "נקל היה להם לתקן את הריני- שלא התאימו עור אל התפתחות המשא והמתן, ולומר, כי לא נתקנו רק ביחס אל הקרקעות אבל לא בממלמליך. נעשה משפטנו פלסתר, כאלו?תני הדינים ביד הפוסקים כחומר ביד היוצר. דין שרוצים להפטר ממנו מפני שאינו מתאים אל ההתפתחית משלחים אותו אל הקרקעות שאינם נמצאים אצלנו בזמן הזה — והסל. ולא עוד אלא שלפי באור זה אחזו הפוסקים את החבל בשני ראשיו וסתרו דעת עצמם: כי לענין גלוי דעת(§כ״ב) אמרו שאין הקרקעות צריכין לחומר התנאי אלא המטלטלין ולענין לשון ההתנאה אמיו שאין הממלטלין צריכין לחומי־ התנאי אלא הקרקעות. ד,יאומן כי יבואר? אולם גס כאן סמך רק על הנתיבות. ובעל הנתיבות מצדו סמך על הם׳ עטרת צבי(ספר חשוב שנדפס ראשונה בשנת חפ״ב ואח״ב בשנת תק״ם — ונשכה) שהביאו בסי׳ ר״ז סק״א. והס׳ עטרת צבי הביא דברי הה׳ ביה הלל (לאד,"ע סי׳