Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 100

100 יבורי המשפט הע:רי ל״ח פ״ד) בקצז־־רשון. לאלו עייני האחרונים, ומד,בינו אתריהם, בס׳ כית הלל עצמי, ♦מהוא הפקיר הראשון למנהג זר, היו מגת־נים על נקלה שאין ההפרש כאן בין קרקע לפטלטלין, אלא כין תנאי כתוב בשער לתנאי המותנה על־פה. ואי אפשר להעריך כאז בל באיר רענין. לא איבד. בר,';מאית. כי אין כאן מקים להאריך. האחרית הלל• ך;ן שיוכיחו לו למחברנו, העושה את מלאכתו כאמינה, כי ציץ הוא לעכור שנית בתוספת עמל דניעה, בדרך שעשח לפנים בי; כתלי הישיבה על בל אותו החופי היי אשי צבר באוצייו; ולאהר בדיקה הנמה בזו, בדיקה "למק" מובהק. יעמיד מעצמו על בל התקונים שספרו זקוק לרם; ולעזיתי אינו צריך. שמעתי שחלק גדול מ; הספר הזד. ניתב ברוסיה בשנות הטלהמר, לקול רעם התיתהיס. ואין צריך לומר שטעות הבאה לו לאים השרוי במצב כזה קלת כפיר היא. גם נראה •מלא היו לו למחבר בש־עת עבודתו כל הספרים הנחוצים לבך. במעט שאין ספק אצזיי כי לא ראה את ספרו של ר פריכי יפר, אחד מגדולי הפיכק־ס אחר ה־־מיייא. כי על ק חשב אה ס הלבוש ואת חם עיר שושן לשיני ספרים. וטע לימת־ דעוה: "בדבר דממד״ם הסח מי והחלק עיין בסמ״ע חו״ב פי' מ״ה ב קי׳ א. שבעל ה־ייר-שו־עןן פוסל ממר״ם זת והסמ״ע מכשיר, וגם המ״ז ובעל הלבוש פוסלים אותו׳4 (עמוד 143 העדה 8). ולא ידע שבעל עיר־־שושן היא עצמו בעל הלבוש, אלא שהלק הושן־משפט מן הספר הנדול "הלבוש" נקרא "עיר שישן". וניס לו זה משום שלא ראה את הספר עצמו, שחיבה היה יבול ללמוד ממנו לענין חוור השמועות וסתות הסבכיס, רק ראה את הסמ״ע מביא את העיי־שושן ויאה את הש״ז מניא את הלבוש וסבר לפי תומו ששנים הם. ולפי דרכנו למינו שעולם ההלכה התלמודית דורש אה־יות ית־ה וכמד־יראש יהי־ ממי שבא לעבוד בו דג-. ודא־ שעילם זד. עומד עדיין ומצפת לעבודה מחודשת שצריכה להעשית 'בו. בין לעני4, לבי; ובין לעדן סדיר העולם הזי. אומי דרשני. אבל אין לך בעבורו ,,נאה תיש" אלא מי שהוא "נאה מקיים" מצות תלמוד תורה, מי שדוני, בה יומם ולירד. ונעימה בד. קמעא קמעא למיטהר, גמור שאיני עשוי לטעות, ל״בעל מלאכה אחה". ואס יוסיף לעצמו הדורש דיה את סכום הידיעות הלשוניות רההסטוריות ־:ו׳ הנצרכות ילבין יפה, אז יוכל לדביא לנו ככך את ד,ברכי המרובה שהכל רוצים כה. פיבל?4,לצר, ירושלם (ברלין). על הוראת התלמוד־ בבתי הספר. הצלחת למיי התלמוד בדורות שקדמו לני, •בודה, בלי ספק לא רק בהתמכרות ברמי זמן הלמוד. משמנה ועד שמנה־יעשיה השלמה, אלא נש — ובעי שנה (הגיל בי פקעה, ליב, זקת ד,־ב והלופר עבר כלו לרשות עצמו), היי ה־לטיי