Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 101

הא 101 ער הודאת התלמוד בבתי הספי־ שקוע בדפי הגמיא כעשר שעוד. ליום, ורבים היבו ונשתכחו. משבע שערת כבקי' קיץ ומשמנה בח־ף ועד 7 א־ 8 מדב — בהפפקת צהרים זעומה — היו התינוקות נתונים כבית רק. ד,כיה זו נורית השלת ספק בש־ב אופן הלמוד מן הצד המתודי־ . פדגוגי, שליאורה היו תיצאותיו פכייזיח ואומיות: משיבת הוא. אמנם ק, מפליאות היו התיצאות ואין מספר לניולי הרוח והתורה שחנך החדר, אולם כאן יש לדיק: החדר ולא המלמד. החדר, שקלט את הילד משנפמי מחיק אמו ולא פלטו עד שהיד. אדם ואב בישראל. אולם לא המלמד בבה הבנתו והכשיתו הפדגוגית. הוה: ההכשרה ההיצינית ולא ההעמקה והחניך "עלפי דרכו".*) והם אולי רשאים היו לכך. הן לא באה ההניה התמידית בתורה כמבשרת ׳זיעת התבן, אלא שמשה תכלית לעצמה וממילא הבשיהה נם הדירה לתכן ולו גם לאחר זמן ("שבשחא ממילא נפקא"). הלומד מלאכה בכית אביו האומן, שבו יבלה בל ימי ד,ניער, איני זקיק להתקנות והישרות ("מתורות") כשם שזקוק להן מי שבא מן ההוץ ללמוד במשך זמן מזומן. אולם יש עיר להעיר, ש״ההוצאית הטובות״ שהזכרנו — פובות היו רק כשהן לעצמן. בי מכיון שנקנו בהתאמצות חיצונית מפיזת — נ־מר. העשירות במקומה לעניות כמקום אחר: בהתפתחותו הגופנית של הילד. האידנא — יורה בכך נם הלב היוד, על כך — אין הילד העביי אפוף משק נלי ים התלמוד וההניה נתמעטה גם בהוגים. שעיד לא ההלו להזקק ללמודים חיצונים. ועור יותר קיצה הקדר, ביצביל בתי הפפרשל החרדים במערבה יצל אירופה ובשביל בתי ד,סיפ־ החרדים המידתיים בא־ץ ישראל ובבל העולם כלו. זמן שבת התלמיד בב־ה׳יס נתמעט ממעטים הניני־ם הלמודים הכלליים איכלים גדול של הזמן ולמוד התלמוד מוכרח להצטמצם בכמות. פה .יקיש־ ולא תצממק על ידי כך נם איכותו? — התשובה אחת: המורה חיב למלא פגימת המתודה בהוראת התלמוד. עליו למצות עמק השעות הטק־שית לתלמיד ולנצלן. אלא שהמצב מיוחד במינו והאינרציה שלטת ודרך סלולה אין. יי לא דנחילונו רבותינו דרך הודאה במקצע זה. ולטוב יזכר בית המדרש למורים "מזרחי" שבירושלם, אשר רבות ימפלו מנהלו ומוריו בחפוש דרך בהוראת התלמוד מם יעשו פרי. יבבה״ס אשר לועד המפקח על בה״ס לחרדים, שתבניתם נדושה נם עברית נם למודים חילונים, מניע למוד התלמוד לידי הוצאות שלא הגיע אליהן ד,חדי (בהתחשב בזמן). אומר אני למסר באן לפני הקוראים שעורי הודאה אחדים מתוך עבודתי בתור טורה בא״י, המשמשים רשיונות למגדל הכללים הדידקטיים הכלליים למקצע מיוחד זה. והרינו להעיר בקצרה על דרך העבודה. *) «.השקפת הרבים היתד!-כי מהתל למיד הגמרא, ידיעת הפקצע עקר (במלמד) וההכשר איגו אלא טפל״. ,,ההדר״ לרא״ם לפשיין, "תתרופיז* ז׳ 295 (עין עם גם העמודים 317—S20) והוא שהעמידני גב עי רבות פ; ההערות הממודיות שלמצה.