Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 102

102 על הוראת התלמוד בבתי הספר קב השעור יתחיל בחזרה המשמשת לא רק בחינה וקונטרולה (החשובות לעצמן) אלא קשר בין הנלמד היום ובין מה שקדם. ואין זה מספיק: החמר החדש צריך להיות מובנם לתוך מערכת הדינים והמוניות בחלק אורגני. החמר החדש מואר ע״י כך ומובן יותר, פעולת האפרצפציה מוקלת והזכירה מתחזקת. המפרה מושגת בסדור מכוון לבך של שאלות החזרה. בסוף החזרה —?וין השאלות למעבר. פרוזדור לסוגיה החדשה. רבה. המעבר יכיל גם הודעות מקדמות הנחוצות לענין*). הודעה. הפורה אומר מפורש: "נלמד עכשו משבת פלונית, סרק פלוני, דף פלוני, עמוד פלוני, משנה (סוגיה) פלונית". השובה בתלמוד ידיעת המקום, חשוב ההרנל לזכר את הענץ בקשר עם הדף, חשוכה קריאת הסוגיה בשם. עד כאן ההכנה. הצעה. את החמר החדש מציע הפורה תחלה ומבאר. חשובה הקייאה המפעמת והשובה ההסברה המדויקת ואין להסירן בתעית התלמיד (דבר שיתכן במקצעות למוד אחרים). בתשובות לשאלות המורה, המשמשות גם באור, בא התלמד לידי פעולה. בחזרה, הבאה אחר כל פסקא, קורא התלמיד ומפרש ומובן שרשאי הוא לפרש בלשונו וא־נו החד על דברי המורה ממש. המירה מתקנו רק בהקלישו את הבאור. למוד רש״י אחר החזרה, מלבד ערכו הרב של רש״י כתור מפרש .קנוני לתלמוד שגם בד.זקין הנער לא יסור ממנו, הרי הוא גם‘מסכם הפסקא. השאלות שלאחר חזרה מעמיקות יותר ומכונות לפתיח. סדר זה חוזר חלילה בבל פסקא וחשובה חלוקת הסוגיה לפסקאות בטוב״הבנה. בסוף ענין שלם (גם אם נמשך שעות אחדות) הוצאת מסקנות וסכום. המורה ישים לב שבמשך זמן ידוע ימסרו לתלמיד מפתחות לטרמינולוגיה התלמודית ולו נם לטרמינים הכי מצויים. צריך התלמיד לדעת, למשל, את ההלוק שבין *) וגם זה אחד הלקויים היסודיים שלקה למוד המלמד, שלא הי.־ז שב לב להבין את הילד את התבן המיוחד שבלשון התלמוד. וארשה לעצמי להביא כאן קטע ממכתב שבחב אלי לפני זמן הרב וא״א קפלן, בו מסר זברונותיו ער המלמד הראשון שלו, שהוא מעריצו עד היום, משום שהיה גדול בתורה ויקר-רוח. הדברים משמשים אי־וסמרציח יפה לכל אפן הלמוד: »מאתו התחלתי ללמד גמרא במלאת לי שבע שנים. וזכורני שזה היה בערב הרף אתד, כשהקריא לפני ובאר לי משנה ראשונה במם׳ בבא מציעא: שנים אוחזין בטליה. זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה ובו׳ זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע וכו׳ ומתוך דבריו שלא הבנתים יפה יצא לי במחשבתי באור המשנה, ששנים אוחזין במלית מצויצת כרי להתעטף בה ולקחת ספר תורה בידם ולהשבע כל אהד שהמציאה שלו. ומורי לא הכיר בי כלל שאני טועה בכך ודמה שאני מבין את המשנה לאשורה. וטעות זו באה לי מפני שלא שמעתי מעולם שישתמשו במלת »טלית" אלא לטלית של מצוה שיש בה צצית ולא לסתם בגד ולפיכך לא יכלתי להבין שמצאו האנשים מלית בשוק" ני למה היה לה למשנה לשנות הלכתה דוקא גבי טלית מצויצת ולא בבגד סתם" לפיכך עשיתי לי באור לפי ציור מחשבתי ששניהם אוחזין במלית נדי להתעטף בה ולהשבע. והרבה יביס מימי ילדותי עברו עלי בטעות זו*.