Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 103

£ על הוראת התדמוד בבתי הספר 103 ״חני״ ״הניא׳/ ״תנו רבנן׳; "קשיא" "תיובתא" ובו׳ (בשעורי ההוראה המודפםים באן לא בארתי דברים אלה, מתוך הנחה שהתלמיד יש לו ככר פוש; מד. בנדון זה). ואין מן הצרך לעמד על מובנות מאליהן: למוד לא דרך הרצאה אלא דרך שאלות; דרישת תשובות מתלמידים שונים לשם עניון כל הבתה וכד ובו׳. בנוהג שבעולם ההוראה נדרשת הכנת דישפודציה רק ממירה מתחיל. כאן כלנו בחינת מתחילים ומן הראוי שלא לזלזל בה. בהכן המורד. זמן מה לעצמו את סדר השעור יבוא לידי קלות ההכנה ולא :;אכל זמנו. יאמרו: ״הפכניקא תאבל זם; הלמוד,׳, — ההפסד יצא בשכר. שעור הוראה בתלמוד*) A נושא השעור: המשנה אי זו ודא אכירה והגט׳ שאחריה (בבא מציעא, אלו מציאות, ל׳ ע״ב). B מהלך השעור : א) הבנה : I הזרה בשאלות. II מעבד. III פת־חה והודעה. ב) הצעה לפסקאות: I קריאה בפנים ובאור ע״י המורה. (II שאלות מבאיות). ג) הזרה לפסקאות: I קריאה בפנים ופירוש ד׳י תלמיד. — רש״י. II שאלות חזרה ופתוח. ב) וג) חוזרים חלילה. C חלוקה הסוגיא לפסקאות: א) מהתחלת המשנה עד "היד, במל מסלע". ב) מן "היה במל מסלע" עד סוף המשנה. ג) מהתחלת הנם׳ עד "ולעולם". ד) מן "ולעולם" עד "תניא". א) הכנה: I חזרה: איזה פרק אתם לומדים? — "אלו מציאות". במה עוסק הפרק, באיזה דינים? — במציאות. איך נובל לומי־ אותו דבר במלה אחרת? — באבירות. ומהו הדק, אדם המוצא מציאה, שיבת המציאה לו? — לא, הוא צריך להחזיר. איך ישיב אם אינו יודע מי אבד? — הוא מכריז. האם על כל מציאה הוא חיב להכריז או יש מציאות שהן שלו? — יש-. מהו הפעם? — משום שאין סמן והבעלים נתיאשו. כיצד יתכן, שאחד מצא מציאה שיש בה סמנים והכריז ובא אהד ונתן סמנים ואין משיבים לו? — בימאי. *) לא סימתי שנת הלמוד, שכן היא תלויה במקום שלמוד התלמוד תופס בתכנית בידד׳ס. בין השעור הראשון ותשני יש הבדל כתות אחדות. הראשון נושאו קל יותר וגם סרושו הותאם לגיל קטן יותר. החלק ,2 II לא בא בראשון משום שהפרוש המפרט עשאהו למיותר•