Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 105

קה על הודאת מתלמוד בבתי מספר 105 אבירה" ו״ההזירה וברחה״. למה אין פיה רועה כדרך נחשבת אבירה?- היק כתוב בתורה שאדם היב לד,חדר אבירה אהה אפילו פעמים ה־ב־?- עכשי נובל להבדיל שלשה סודם במציאה, שאדם מוצא בשוק אי בירך או בכל מקום שהוא. סיג ראשו■: הוא לרקת את האב־דה לעצמו ואינו חיב להכייז (לאיזו אבידר, אנו הבונים? למה לא עדיו? משלו לי משל!) סו; שני: הוא חיב לקהת את החפץ ודויב להכריז ולהחזיר (לפה אני מכונים? משלו משל!) סו; שלישי: הוא אינו צריך ואינו רשאי לקחת את החפץ כלל (משלי). מעבר לפסקא ב . אנו יודעים שהמוצא חיב להשיב אבירה לבעליה וכל הזמן לא הזכרנו דבי בנונע לשכר שהוא מקבל בעד פ-־חתו. ובאמת חיב אדם לטרח ולהשיב אבידה הנם. איל זה רק בשבתו בטל; כשאין לו עבוד־ אהדת, חיבה אותו תירה לטרה ולהשיב, אבל אב הוא מפסיד עי״ב בסף: יש לו עבודה ישלא יובל למלאותה בהשיבו את האביר ה — היב בעל האבידה לשלם לו ’צבר. ועוד לא ידענו איזה ישבר, והנה באך, המשנה לקבע אות*. _ ב2) הצעה. I קריאה ובאיד.—זדה בעל משלע—למשל: מוצא האביר־ הוא חיט. בהשבת האכידה צריך לטפל יום שלם (כעל האבדה ני, למשל, בקרית ענבים א, כבפר השלח), בראותו יום הוא יכול לתפר הליפה ולקבל בישבי עבודתו לירה (באן במשנה ״סלע״) — אין היא יכול לתבע אח׳יב מבעל האבדה את כל הסלע (—לירה) שהפסיד אלא נותן לו (בעל האבייה) שכת' כפועל, בלומד; כפועל הבטל ממלאכתו ועוסק במלאכה אחרת קלה •ותר, אני משערים כמה ירצה היט כשכרו אס נבוא ונאמר לו: "הפסק את עבודתך הקשה שאתה מקבל בשכרד, לירה ועסק בעבודה קלה — במה אתה רוצה לקבל בשביל היום?״ — סכום בזה ישלם בעל האכידה למחזיר. אם יש שם בית דין [בית דין במתו ג׳ אנשים סתם, כי כל ג׳ ירודים בני תירה רשאים לישבת ולדו; את הבאים לפניהם] — והוא אינו רוצה לעסק במלאכה קלה ־ותר ואינו רוצה להפה־ת משכרו, בי ריצה הוא לעבד קשה ולהתיר. הרבה — מתנה בפני בית דין — "ראו •שאני מי־דח כך וכך, אם ישיב לי כל הכסף שאני טרויח כעבודה הקשה — מוטב, אם לאו איני רוצה". אם אץ שם בית דין, והוא רוצה להחנות יי חס הוא על שביו, בפני מ*'תנה?׳ ישלו קודם ולא ישיב כיל, כי בלי תנאי מיקדם לא ישלם בעל האגירה בל כך היבה.*) נ2) חזיה I בפנים ע״י תלמיד. — רש׳יי. 1! שאלות. על כמה עדנים מדוב־ בבל המשנה? — ג,: "איזוהי אבירה,׳.. ״החזירה וברחה", ,,’שב1־ ההשבה״. כמה נותנים למשיב אבירה? — סכום שהיה פועל שכמותי דירש, בבטלנו אותי ממלאכתו הקשה, בשכר מלאכה בזו — השבח האבידה. ואם איננו רוצה לעבוד ענודה קלה יותר וחם על כספו? — הוא צריך יעד בטרי* ״״7 באור *) מצאתי לנדזוץ לבאר תיבף במשנה •מלת "פ* על'’י בפי הבריות א שבגב" כדי להקל על התלמיד בהגיעו לרפוי הנריתא. ואין באץ משוב הכנסת תדרשי דזד.