Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 106

106 על הוראת התלמוד בבתי הספר 1 להתנות בפני גי בני אדם. אם לא מצא ג' אנשים? — הוא רשאי שלא להעיב בלל. מה יהא אם לא התנה והשיב? — לא יקבל כל הסלע, לפה? — הן אפשר שהיה מתרצה ומספק אין כעל האבידה צריך לחת לו שכר רב כל בך בעבודת ההשבה הקלה *). שעור ב.**) נושא השעור: המשנה "המבקע עצים" ובו׳ והגט' שאחרי־ (בבא קפא, הפניה, ל״ב ע״ב), מהלך : עין דספחיציה לשעור א. חלוקת הסוניא לפסקאות: א) המשנה. ב) וצריבא — לא צריבא. ג) הנכנס לחנותו של נגד — מתיב רבא. ד) סתיב רבא — מיתיבי הזורק אבן. ה) מיתיבי — רב פפא משמיה דרבא. א הכנה, 1 חזרה. במשגה הקודמת ובנם׳ שאחריה, כמו במשניות הקודמות, עסקנו שוב באדם המזיק את חברו. באיזו רשות עסקנו? — ברה"ר. באיזה אפן הזיק המזיק? — ברוצו. החיב המזיק? — לא, מדוע הוא פטור? — משום שיש לו רשות לרוץ ברה״ר. הסובר גם איפי בן יהודה שיש לו רשות לרוץ ברה״ר? .אץ־ הוא מקים דברי המשנה ״אחד רץ ואחד מהלך, פטור״? — המשנה עוסקת, לדעתו, ברץ בערב שבת בין השמשות. n מעבר. ובכן באן עסקנו בהזק שבא ע׳יי מעשה, שיש לו לאדם רשות לעשות; בחזק כזה — המזיק פטור. אבל אם יעשה אדם ברה׳ד, או באיזו רשות שהיא, מעשה שאין לו רשות לעשותו ויזיק עי״כ את השני, מה דעתכם? — יהא חיב. ואם יעשה את המעשה ברשותו אלא שעי״ב יזיק לנמצאים ברשות אחרת? — נם באפן זה יהא חיב (כי הוא רשאי לעשות ברשותו דק מעשים שלא יצאו מרשותו, שלא יפגעו באנשים הנמצאים ברשות אחרת). m פתיחה. עכשו אחרי שלמדנו במשנה הקודמת על הזק הבא על ידי מעשה שהוא רשאי לעשות, :למד במשנה זו על הזק הבא על ידי מעשה שהיה אסור לו לעשותו, או שהיה מחויב להזהר בעשיתו. הורעה: נלמד עכשו אה המשנה "המבקע ברה״ר והזיק ברה״י", המניה, דף לי׳ב ע״ב. ב הצעה 1 קריאה ובאור. המבקע בדד,״ר והזיק ברהי׳י — הוא מבקע עצים ברה״ר, מהעצים נתזות (קופצות) בקעות (שבבים, גזרי עץ) ונופלות לרשות יחיד אחד ומזיקים שם; ברה״י והדק ברה״ר או מבקע ברה״י שלו *) השמטתי משעור זה את הגט׳ לשם קמוץ ומשום שתכן הגט, בבר כבנס במשנה. בשעור השני הושם לב לגט' באמן מיוחד. **) עין הערה לשעור א׳.