Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 108

108 על הוראת התלמוד בבת' הספר קה לרה״ ר וטיה״ר לרד,"י, היינו »ומרים: הא — סרה״י לרה״ר — משוש דשכיחי רבים במקום הנזק, והא — ברד,״ר רירה״י — משום דשלא בדשות התחיל את מעשהו, ומעמים אלה הם הגורמים חיובו אבל מרהי׳ר לרה״י אחר, שאין אף אהד משני טעמי החיוב, דלא שכיח* רבים במקום הנזק ומעיקרא ברשות עביד, בישותו, אימא: לא, — צריכא. ג2) הזרה 1 ב מני ם ע׳י תלמיד. — רש״י. — II •מאלות. מה היה קימה לנם'? — איזה דין היה צריך, לפי הקושיא, להיות בחוב? מדוע אי;, באמת, לדעת מדין "מיה״ר לרה״י" דין "מרה״י לרה״ר"? להפך? — מ־־וע אי; לדעת משני ד,אפנים האלה יחד ד,אפן השליש»?־*) מעבד לפבקא נ. עד עבשו עסקנו במזיק ברשית שאינה שלו באפן שהיה לו להעלות על הדעת שיזיק (ובמה עסקנו במשנה הקודמת?). עכישו אנו עוברים לאדם המזיק ברשות שלו ונראה באיזה אפן יהא ח־ב ובאיזה פמיר. בי)'הצעה: 1 קריאה ובאור. תנו רבנן: הנכנס להגותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וצפתה על פניו ומת-מי מכם יודע מן החמש דין רוצח נפש? מזיר? שוגג? (קריאת הפסוקים במדבר ל״ה (ט״ז—י״ח, כ״ב-כ״ד) דניים י״ט (ד׳ ה■)) כאן במקיה זה כשנכנס לרשותו של הביו שלא ברשות וזה המיתו שלא בבונה (קפצה בקעת, נזר־עץ), יש לנו שתי אפשרויות: א) אנו יבולים לסבר (לחשב) שהנגר סמור לגמרי מביון שעש־ את מעשהו ברשותו וגס הד,זק היה ברשיתו ב) אנו יכולים לסבר •שהוא זזיב גלות משים •שרצה נפש בשוגג, בי סו״ם הלא גס ברשותי אינני רשאי לרצח נפש, והרי זה דומה למק־ה שבתורה (:עי) כי גם כאן לא נחכון להרג. אילם כאן אומרים חכמים שהוא םצוד, בי מכיון שהשני נבנם •שלא ברשות לא היה צריך זה לשים אדיו לב כלל. זה בנוגע לרציחה. אכל אם הזיקו (הלא כבר תדעו שאדם המזיק- את חברו משלם ד' דברים) — לא כתוב באן בפרוש, אבל מן הגמרא שלהלן משמע שהוא פטור גם מד, דברים (חוץ מנזק...). עד כאן בנכנס •שלא ברשות: אם הזיק פטור מד דברים. אם המית פטור מגלות. ואם נכנם בישות — באן יש יותר לחיב: טכיון שנתת לו רשות לדינם, אתה צייך לחזה־ •שלא להזיקי — והנד, נאמת איטיים החכמים ש־זא ה״ב. ועוד איננו יודעים מאי דדב? אם ד דברים בד,זק, אם גלית במיתה, אס שניהם. אמר ר׳ יוסי ב־ הנינא: דדיב בד׳ דבי־ים — כשהזיק — ופטור מכלות —. אם המית. אילם לכאורה דן אי; הדבר מובן: במד, שונה פקדה זה כבקרה היעד שכתורה? הלא בשניהם נמצא הנזק באותו מקום ברשות! ויטה חיבה •שם הורה *) בכתה מפותהת י יה כאן להוציא בפיות הת־־־כידים את הקושיא: ,/ריפה ב מרה׳ י לרה׳־'* אהר ולא היה צרך בשארי"? ולבאר בהזדמנות זאת את המושג ./לא זו אף זר קתני". ועיי "נכוקי יופך" כאן.