Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 109

?S הוראת התלמוד בבתי הספר 109 קע •גליות וכאן פטרנוהו? זאת מבאר ר׳ יוסי: לפי שאין דומה ליער: יעד, זה לרשותו נכנס וזה לרשות נכנס הנקק אינו זקוק לקבל רשות כניסה ולשניהם אותן הזכרות — אבל זה, הנכנס לחנותו של ננר, לרשות חברו נכנם, ז. א., אעפ״י שקבל רשות להכנס, הרי בכ״ז המקום של הננר הוא והנגר רשאי לעשות שם מלאכתו באין מפריע (היא נתן רשות לשני להכנס אכל לא במל רשות עצמו מלעבר שם עבודתו). ואעפ״י שהוא צריך להזהר שלא להזיק ואנו מחיבים אותו ד״ד, כי הוא נקרע פושע, — לחיבו גלות אי אפשר, כי למקיה הכתוב בתורה (.יער, שעליו כתוב דין גלות) אין להשוותו. רבה אינו סובר כך. הוא אימר שמקרה זה הטור עוד יותר ממקרה היער. אמר רבה־ קל וחומר! ומה יער׳ זה לדעתו נכנם וזה לדעתו נכנס. האחד לא נתן רשות לשני להכנס אלא מעצמו נכנס, נעשה כמי שנכנס לדעת הברו אנו טפילים חובה על המזיק להזהר שלא להזיק את הנמצא ביער,י כאלו נתן לו הוא עצמו רשות להכנם וגולה, זה, הנכנס לחנותו של נגר, שלדעת הכירו נכנס — ברשותו — לא כל שכן, שבעל המקום חיב להזהר בו! אלא אמר רבא: מאי "פטור מגלות" שאמר ר׳ יום* בר חנינא, דלא ם;י ליה בגלות, ענש גלות אינו מספיק, והיינו טעמא דר׳ יוסי בר חנינא משום דהוי ליה שוגג קרוב למזיד שנגה הקרובה לזדון (לכונה) יותר משנגה אחרת. ג3) חזרה I בפנים ע״י תלמיד. — רש׳יי.— II שאלות. באיזו רשות אנו עוסקים כאן? — מהו הדין בנכנס שלא ברשות: החק? — מת? — מהו החלוק שבק מקיה זה למקרה שבתורה (.יער) שיש בו חיוב גלות? — מהו הדין בנכנס ברשות (לפי דברי הגט־ קדם): הוזק? — מת? במה קל מקרה זה מהמקרה שבחורה, הן גם כאן נכנס ברשות?! — מהי סברת רבה? איך קורא לו רבא (שוגג? מזיר?) — "שוגג הקרוב למזיד". מסקנות וסכום. א. רוזנברג. לחרך התלמוד הירושלמי. אק מן הצורך לשנות את הידוע כי התלמוד הבבלי שנחתם לא זזה ידם של חכמי ישראל ממנו. למן רבנן סבוראי והגאונים עד לדורות האחרונים בלם הרחיבו משכיות התלמוד הבבלי. ולרגלי הכבוד הרב שנחלו הגאונים, חדר ביותר רק למוד הגמרא הבכלית לכל הארצות שמשלו שם הערביים ודרך ארק אפריקה הצפונית עד לארץ ספרד. אמנם כאשר באו אח״כ חכמי איטליה הדרומית לעיר קאיהרה, קירואן וקורדובה נמשכו עיני הספרדים גם על הגמרא הירושלמית העתיקה והפשוטה יוחר. אולם