Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 111

קיא לחקר התלמוד הירושלמי] 111 או במקום שהובאו דבריו בשאר ספרות תושבע״פ, ואקוה בי רק אז יהי; בידינו מפתח לפתוח בו את ארמון התלמוד הירושלמי אשר עד עתה הוא במעט נעול וסגור על מסגר. 1) ירושלמי תרומות פ״י ה״ז, ביצים שהקדימו. עי׳ תום׳ חולין פ״ד ע״ב ד״ה גיעולי ביצים היתד, גירסתם בירושלמי שה ר קיט ו, היינו שנרקם בהם אפרוח, ולא?מו שהוא לפנינו שהקדימו שפירושו שקרם עור האפרוח^ דמשמע דוקא שקרם אז דוקא אסורה, אלא אף אט התחיל האפרוח להתרקם אף שלא קרם עליו העור נ״ב אסורה, ובן איתא להדיא ברמב״ם פ״ג מד,"א ה״ח ועי׳ שו״ע יו״ד סי׳ פ״ו סעי׳ ח׳. 2) ירושלמי בכורים פ״גה״ד, ר׳ יצחק בר לעזר בבנישתא מדרתא וכ״ה בירושלמי סנהדרין פ״א ה״א בבנישתא מדרתא דקיסרין. אך בירושלמי נזיר פ״ז ה״ד בבנישתא מרדתא דקיסדין והיא חילוף שהחליפו הסופרים ועי׳ השערת גראטץ בספרו קורות היהודים ח׳יד צד 190 שכתב עיקר הקריאה מרדחא. 3) ירושלמי סוכה פ״ג הי״א. הניחו באכף אסור לטלטלו וכוי עי׳ תום׳ מכילתין פ״ג, והגירפא בירושלמי כאן משובשת היא מאד וכצ״ל לשאת את בפיו ולקרות בתורה נותבו לחבירו או מניחו באכף ר׳ יוסי אומר ביו״ט הראשון של דוב שחל להיות בשבת כיון שיצא בו ידי חובתו אסור לטלטלו, ונדחו בל ההוכחות שהוכיחו הפוסקים דבל זמן כשהמוקצה בידו מותר לטלטל ובתוכם הגר״א שהוכיח בן באורח חיים סי׳ תרנ״ח סי״א מהא דתניא הבא הניחו באכף אסור לטלטלו עי׳ או״ח סי׳ של״א סעי׳ ו׳ במנ״א סק״ה ויו״ד סי׳ רס״ו ס׳ ב׳ וג׳. 4) ירושלמי מגילה פ״א ה״ט, תני עכו״ם שבירך את השם עונין אחריו אמן בשם אין עונין אחריו, וכ״ה בירושלמי סוכה פ״ג הי״ב, ומ״ר פרשה ס״ו, ונלאו המפרשים למצא פתרון הדברים עי׳ ק״ע ומ״ב ויס״ת, ועי׳ בשו״ת הרמ״ע מפאנו סי׳ ק״ט שהביא נ׳ ב הג׳ דבשם אין עונין אמן ודחק ג״ב בפירושו ובן כס׳ עשרה מאמרות ח״ד סי״א, אך עי׳ בתוס׳ ברבות פ״ח גוי המברך את ה׳ עונץ אחריו אמן כותי אין עא״א ־והיא הגי' הנכונה וכן העתיק הטור אריח סי׳ רמ״ז בשם הירושלמי ויש בזד, בדברי הפוסקים ערבובי דברים עי׳ ברא״ש פי׳ ה׳ ובתר״י סי׳ קצ״ט ובטור וב״י שם ובאורי הגר״א. 5) ירושלמי מיגילה פ״ג ד,"א. ר׳ ירמיה אזל וכו׳ המתון והבין בבושא וכו׳ עי׳ גירסת הרא״ש במבילתין ותשו׳ הרשב״א סי׳ רצ״ו מכושא וזד, עיקר ויפה עולה עם הסוגיא שסומאחר שלב ב״ד התנה עליו לשמש בארוןגמתשמיש חול ככלי בית הכנסת הוא. 6) ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א, גני אחר אלישע בן אבויה שהיה הורג רבי חורה, כן הוא הגירסא בדפוס וויניציא, זיטא׳ ובדפוס קראטאשין ר' תורה ועי' ק״ע, ובלי ספק שצ״ל רביא כלומר תיטקות ועי׳ שהדש״ר א׳ ד/ ועי׳ תום׳ חגינה ד־ ט״ו א׳ שגרם דוברי דברי תורה. 7) ירושלמי יבמות פ׳יא ד,"ו ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם ר׳ נחמן בר יעקב אבל. ליוחסין עד נהר זרוק וכו׳ ועי׳ ירושלמי. קידושין פ״ז ד,"א ר׳ יוסד, בי ר׳ בון בשם ר' נחמן בכל ליוחסין עד נהר יזק וכו׳ ועי׳ היסטארישער אטלאס הוצאת אנדרע שד 4. גרעטץ, דאס קעניגרייך מעסענא צד 4—27. ועי׳ קידושין ד׳ ע״א ב׳