Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 10 (1923)
- Issue
- Heft 11-12 (November 1923)
- Date
- 1923-11-01
- Page
- Seite 112 (sequence 20)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 67% known words query
- IRI
…/2292929-2293019--06643-2299818- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
112 לחקר התלמוד .-,ירוסלט׳ ק'ב וגרעטץ שם צד 29—31 41—3S. בערלינער בייטרעגע צור געאגראפיע צד 17—34—44. 8) ירושלמי כתובות ם״א ה״ב, חונה בשם שמיאל ונו׳ עי׳ תום׳ כתיבות ד׳ י׳ א׳ רבי מונא בשם שמואל וכו, ובחדושי הרשב״א כתיבות ק״ו ע־יב׳ ועי, יוחסין שכתב שר, מונא תלמיד ששואל, והסדר הדורות צד 269 כתב שלא מצא זה. וגירסת התוס׳ מסייעא למה שכתב היוחסין, וע״ש בירושלמי, כלום למדו מכתובת אשד, לא מאונס וכד ובחי, הרשב״א שם כלום למדו לכתובת אשד, וכד. 9) ירושלמי קידושין פ״ב ה״ב. ע״ם שאני כהן וכו יכולה היא טימר לא הוינא בעייא די ריחיה רבא עלי, עי הנוסהא בס' העיטור דיני קידושין אד ק, לא בעינא טריחותא דכהונה עכ״ל וטריחותא דכי,ונד, הוא שמירת תרומות מטומאה והולכת כליו ומזונו אל מקום אהד כשיש מת בשכונתו. יחיאל שלזינגר. איזהו בין השמשות. (סוף.) אלא שראיתי אחר נדול וקדוש מ־בר והוא הגאון ר, אליהו ווילנא בשנות אליהו ריש ברבות ובביאורי אורח חיים שהקשה על פירוש רש״י בפוגיא דפסחיס (עיין בזה בחוביות כסלו־טנתש״ע עמוד קי״ג) שאי מו- של רבא הוא מלבר וא׳ מי׳ של ר, יהודה הוא מלכו והנמרא איננה מזכית מחילוק זר, כלום ועוד דקדוקים אחרים דמכח לה מפרש שנם א׳ מ" דד יהודה הוא מלבר והגמרא פריך מיניה תיובתא ארבא ועולא בתרתי חדא דחשבון מהלך עש־ פרפאית לר׳ יהודה אינו אלא מהנה״ח עד השקיעה ועוד דעוביו של רקיע אינו אלא א׳ מיי והם אמ־ו א׳ מד ומסיק בתיובהא ארבא ועולא בתיהי ור, יוחנן משני אנא כיממא פירוש בעיקר היום מהנץ החמד, עד שקיעתה הוא דאמרי מ׳ מילין דירי ורבנן הוא דקטעי לחשוב גם כן דקדמא וחשוכא קורם הנץ החמד, ואחר שקיעתה בתיך הש־ון זה עד כאן תוכן פירוש ד,גדיא עיין שם ולפי זד, מסקנת הגמרא כי, יהודה שבי ב שעות ד,השדה אדם הולך מ׳ מילין ונמצא מהלך מיל י׳יח מ־ניטין שלנו. אבל פירוש זה דחוק מכמה טעמים. הראש־ן שהוא נגד כל הראשונים ועוד שהגאון ר׳ אליהו רוצה לומר פירוש זה אליביה דהרמב״ם ליישב מה שכתב הרמב״ם בפירוש המשנה ריש ביכות שאורך הנשף שעה וחומש שעה והרי הרמב״ם כתב בד,־יא בפירוש המשנה בפסחים ששיעור מיל הוא ב׳ חומשי שעה משעות ההשויד, שהם כ״ד מינוטין ועיד שהגאון רוצה לחשוב בזה זמן בין השמשות לפי שיטת הנאינים שעליה הוא מסכים ואומר לפי אומד דעתו שבאי־ץ ישראל ובבל שמתקצד שם זמן הנשף ממד, שהוא במדינותינו יהיה הזמן שבין שקיעת החשה לצאת ג׳ כוכבים בינונים י״ג מינוטין וחצי ובאמת כאשר נבאר לקמן הוא י״ח מינוטין בקירוב. ועור