Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 438

488 Das Hohelied dir entgegen gegangen, dich zu suchen. Ein Lager habe ich bereitet . . . komm lass uns der Liebe fröhnen bis zum Morgen . . . Und es heisst im Hohenliede: komm mein Freund aufs Feld hinaus . . . dort will ich dir meine Liebe schenken u. s. f. da siehst du: nicht sie haben gewartet, sondern sie haben erklärt, הוו מתונים בדק כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין שג׳ גם אלה משלי שילמה אשר העתיקו אנשי חלקיה מלך יהודה ולא שהעתיקו אלא שהמתינו אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפרשו ביאשונד. היו אומרים משלי עה־-׳ש וקהלת יגנזו *) שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים ועמדו וגנזו אותם עד שיאו אנשי חזקיהו 2) ופרשו אותם שנ; וארא בפתאים אבינה בבנים נער הסר לב והנה אימה לקראתו •שית זונה וג׳ על כן יצאתי לקייאתך לשחר פניך ואמצאך מרבדים רבהתי ערשי .לכה ונרוה דודים עד הבקר וגר וכתיב בשה״ש לכה דודי נצא השדה יג׳ ימם אתן את דודי לך לג׳־־יג׳ הוי לא שהמתינו אלא שפרשו. Also vom Urbeginne an lehnte ״man“ (הם) sich gegen den Profanckarakter dieser Schriften auf. Salomon, der Neulandsucher der Weisheit und Wissenschaft (שנעשית תייר לחכמה), hat das Maschal eingeführt. ״Bis dass Salomon aufstand, hatte man keine ״Handhabe“ für die Thora, Beispiel und Gleichnis kannte man nicht, niemand konnte mit voller Klarheit eindringen in die Thora; wie ein Korb nicht ohne Griff, ein Krug heissen Wassers nicht ohne Henkel bewegt, eiu Brunnen nicht ohne Strick und Eimer ausgeschöpft werden kann; als Salomon kam, da verstanden alle die Thora; von Bild zu Bild, von Gleichnis zu Gleichnis führte er bis zum Geheimnis der Lehre. Darum sagten die Weisen: ״Verachte mir das Maschal nicht: da hat jemand ein Goldstück verloren, wodurch findet er es wieder? Durch einen Lichtdocht, der nur einen Issar kostet! Also dringst du durch einen unscheinbaren Maschal zum Gehalt der Lehre vor.“ (Midr. Rabb. Sch.-IL-Sch. I 10—11.) Dieser grosse Schritt, aus allen Dingen und Verhältnissen de3 schlichten Lebens (ע״י פתילה כאסר) die Folie für die grossen Fragen der Lehre zu nehmen, den Alltag und seine Sprache zum Ausdrucksmittel des Höchsten zu machen, ward den Schriften des königlichen Weisen zum Verhängnis. Man wollte ihnen den Eintritt in die Zahl der heiligen Bücher verwehren. ״Ein- .כגרסת הגר״א בש״ס ווילנא. 2) כגרסת ספר כסא רחמים בש״ס ווילבא (*