Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 431

Exegetische Beiträge 431 dem Wege zu gehen, אלה mit אלתא Oberschwelle, übersetzt, was aber weder sprachlich noch sachlich stimmen kann. Schon Raschi, der zuerst die Erklärung des Tg. anführt, bringt gleich darauf den טדרש, der ,אלד hier mit אלה Gen. 35, 4 identifiziert, was auch von den meisten Exegeten akzeptiert worden ist, wodurch aber die Schwierigkeit des Gegensatzes zum Verbote von לא תטע לך אשרה bestehen blieb. Der bekannte talmudische Literarhistoriker A. H. WeissT ausserte schon die unjüdische Ansicht, dass in dem Verbot לא חמע רגו ursprünglich nicht gemeint war, man soll überhaupt keinen Baum neben dem Altäre G.’s pflanzen dürfen, sondern nur in dem Falle, wenn mit dieser Baumpfiauzung die Absicht vorlag, die Art des heidnischen Gottesdienstes dem üblichen jüdischen Gottesdienste beizufügen, wo aber diese Absicht nicht bestanden habe, so sei die Pflanzung eines Baumes neben dem Altar erlaubt gewesen. Er kommt daher zu einer gewollten Schlussfolgerung, dass der Sinn der Thoragesetze in alter Zeit ein anderer war, und dass er im Laufe der Zeiten Aenderungen unterlag8. .6) S. unten .12 .I. T. S דור דור ודורשיו .Vgl (י . . . וכן יכופר בי בכרה יהושע בדית דעס וישם להם חק ומשפט :8) Textueli בשכם־. כתב את הדברים בספר תורת אדהים ויקה אבן גדולה ויקימיה שם תהת האלה אשר במקדש ה׳ (יהושע ב״ד כ״ו). והנה בקראנו הדברים נזכור בהכרח, גידל האזהרה אשר הזהירה ההורה להרחיק בל אשרה ולהבריתח (שמות ל״ד י׳יג). ובכפר משיה תורה הורחבה זאת האזהרה גם על הנטיעה אצל מזבח ה, (דברים ט״ז). ובזכרנו זאת, הלא נשאל, איך נמע יהושע יא ר ה במקדש ה׳/ ועשה נגד פשוטו של הכתוב האוסר בל נטיעה אצל המזבח? ולפי מובן דברי ההק אצר חכמי התורה שבע״פ הלא נטיעות בל אלון אבורה בין בבית הבחירה ואפילו בהד הבית ובין בבמה (ספרי שופטים פ׳ קמ״ה) ובהכרה כי בימים הקדמונים הובן זה החוק באופן אהר, שהאשרה בעיקרה דוא האליל עצמו אשר עבדו לו הכנענים והוא העשתרות ומהיות תכונת זה האל עץ נטוע אשר אולי בו עצמו היה מצויר תבנית האליל או היה פסל תלוי עליה על כן יצדק עליו נטיעה וכריתת. ועתה אם היזהרו על נטיעות כל עץ אצל המזבח היתה הבונה שלא לכפח את משפם עבודת העמים אשר יעבדו את אלהיהם אל דרך עבודת הר שבמקדש, אבל בלא כונה לעבודה זרה לא ראו סבה להזהר ועל כן בצדק לא חש יהושע ג״ב לנטוע אלה במקדש ד,,, או להניחה שם אם היתה נטועה מקודם לבלי הכריתו. יוצאת לנו מזה שתי תולדות. האחת: שענינו של יהושע מראה אותנו באיזה אופן הובגו איזה .חוקים שבתורה בזמן הקדום ועוד אחרת: אנו רואים כי מובן אלה החקים נשתנה במשך הזמנים.