Jeschurun · 1923-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1923) · page 39

Heidenheimiana 219 פ״ז לשבש הרבה מדברי המסרת הזאת באומרו כי■ בעל המפרה הביא בתוך המנויים הזה עליהם מי חטאת ■ובאמת דינו הכי כמשפט הציווי מבנין הפעיל מגזרת הפרי פ״א ונהי למ׳יד שהם בצרי על כן אומר אני שיאוי להביא במקומו ומזה מי הנדה (במרב׳ י״ט) דלית דכוותיה ומשפטו להיות בפגול כמשפט הבינוני מבנין הפעיל מגזרת ח״פ ונל״ה גם הובא שם ואנכי היודע ועד עם היות שהוא בצרי כמשפטו על כן אפיק הך ועייל במנינא יעשה למחכה לו (ישעיה פ״ד) שהוא בצרי שלא כמשפט ולית דכוותיה וכל זה ניייל נבון עכ״ל והנה השתבש במסרה ואישתבש גם הוא במה שאמר כי ומזה מי הנדה משפטו להיות בפגול כמשפט הבינוני מבני; הפעיל מנז׳ ה״פ ונל״ה והנה נכשל בדבר ידוע למתחילים בחכמה זאת כי הבינוני הפעיל מפעלי ל״ה בסגול וכשהוא פמוך בצרי לעולם וכן כתב רד״ק במכלול בגזרת נל״ה דף קכ״ח ב׳ וז״ל הבינונים ... ומזה מי הנדה... וכן כל מכה בצרי כי כילם סמוכים בי מן ה׳ בסגול וכו׳ ע״ש עוד הרבה. הרי כי ומזה מי הנידה כמשפט• בצרי ולדעת רד־ה שהוא שלא כמשפט הנה גס משקה מלך מצרים יהיה שלא כמשפט154) ומדוע לא הזכירו בעל המסרת? הנך רואה כי כל דברי רז״ה משובשים ובטלים מעיקרם. והנה קם החכם ר׳ איצק סטנאב והוסיף לפלפל במפרת זאת ובלבל עניני המסרת כולם גם יחד כי הניח ליסוד קיים כי מנייני המסרת בלתי מכוונים עד שנוכל ללמוד הפתוס מן המפורש ולפי הכחתו רוב דברי הפפרת אינם לא לעזר ולא להועיל וכן אמר בספרו דעתי יצחק סימן קל״ה, "וראית* אני עם לבי כלל נתל במסרה והיא שכל מקום שהמסרה מזכרת איזה ענין וסכום המשתרס בניקור או בטעם לאו כללא הוא ללמוד ממנו שאין שם עוד דומה, להם בענין ההוא הנזכר אבל שימצאו עוד הרבה דמיונות אלא שהמסרה רק כפי ההזדמן אם בעבור שהנמנים היו מפפוקי הניקיד בימים ההם או לסבה אחרת זולתה, עכ׳ים יתכן שימצאו שם הרבה כיוצא בהם, אך דברי המסרת כנים ואמתיים בעצמם לא בהפך הסותיי, המשל בזה בזאת המפרה (בערך פתח) מנה נ׳ פתחין מן חד חד ולית דכוותי/ הוא זה אמת שאלה הנו״ן שכל חד לית דכוותיה, אך לא אמרה המסרה שאין שם יותר מן נ' פתהין דלית דכוותיה כי נמצאים הרבה מאד ולא הוציכו לידיעה בעבור בירור ניקידם בימים ההם או לסבה אחרת לא נכללו, לכן אין ללמוד סתום מן המפורש בהפך הסוחר, דוק ותשכח שהכלל הזה אמת שאין בו דופי, והוא נר מאיר לך הדרך תלך בו בהבנת דברי המטרת בכל מקום, ואשר לא שם לבו לזה הכלל הולך נתעה ושובב כאשר קרה לרבים וכן שלמים אשר קדמוני ולולי לא חוכר זה הספר אלא להודיע זה הכלל לבד היה די ומילתא אלבשוהי (sic) יקירא" עב׳יל ודברים כאלה אין ראוים לומר ומכש״כ לכתוב והוא ההולך נתעה ושובב בדרך לבו להטיל מום במסרת ועתה אתה המעיין בא ואאלפך חכמה ודעת בדרכי הטסרת ותלך לבטח ולא הכשל155) ולכן מאץ דמפר ט״ו מילין לא מנה בהדייהו הליתין בלישנא כ״א המיחדין ואינון ט״ו, ומאן רמסי כ״ה כללם .[ויחידאה] (1M .[ככ״י כתוב כאן תיכך. פה שיבא שלפנינו] (us