Jeschurun · 1923-03-01 · Heft 3-4 (März 1923) · page 67

Bemerkungen zu Hoffmanns Deuteronomium 163 Die רבנן haben jetzt, damit der Arbeiter auch bei diesen Restarbeiten nicht מבטל ist, ihm erlaubt (wohl ohne die זמן אכילה der תורה zu kürzen, wie die רבנן in ׳ der תוספתא) auch כהליכה מאומן לאומן und בחזרה מן הגת zu essen. Nach dieser Erklärung wären diese letzteren Zeiten also beide דרבנן. Es ergibt sich also, dass nach keiner möglichen Deutung der רמב״ם die Ansicht hat, dass מן התורה der Arbeiter nur בהליכה מאומן לאומן essen dürfe. Es sei noch gestattet, einige Bemerkungen über die Quelle des Rambam für seine Ansicht, dass der Arbeiter עובר בלאו ist, wenn er בשעת עבודתו isst, hinzuzufügen. Uebereinstimmend bringen die ראשונים hierfür den ספרי, wo es heisst: וחרמש לא תניף בשעה שאתה מדף חרמש על קמת בה״ב was der Rambam erklärt: בשעת חרמש כ״ז שאתה בקצירה לא תניף חרמש לאכילתך. (So in dem von Hoffmann זצ״ל herausgegebenen מדרש תנאים, dessen Quellen vielfach auch dem רטב״ם Vorgelegen haben, der wie Hoffmann in der Einleitung bemerkt, aber auch einerseits wieder oft den רמב׳-ם als Quelle benutzt hat. In der Tibbonschen Uebersetzung des ספר המצוות heisst es ähnlich in .... ובשעת חרמש :מל״ת רס״ז כלומר בשעת הקציר לא תקצור לעצמך). Die andern ראשונים verstanden diese דרשה nur so, dass der Arbeiter nicht בהנפת חרמש, d. h. דרך קביעות בכלי für sich ernten dürfe (ראכ״ד und ר״ן) oder sie bezogen die דרשה auf den היתר אכילה, so dass sie besagt: בשעת חרמש אכול שלא בשעת חרמש לא תיכול. Der רמב״ן scheint auch so ausdrücklich im ספרי gelesen zu haben. (So auch im מדרש תנאים). Eine Stelle in dem erwähnten מדרש תנאים gibt uns vielleicht die Möglichkeit diese von den übrigen ראשונים abweichende Ansicht des Rambam auf eine פלוגתא דתנאי zurückzuführen. Dort selbst heisst es nämlich: כי תבא וכו׳ בפועל הכת׳ מדבר או אינו מדבר אלא בכל אדם כשהוא אומר ולא תנזול הרי כל אדם אמור הא מה ת״ל כי תבא וכו׳ בפועל הכת׳ מדבר עקביה בן מהללאל אומר בפועל הכת׳ מדבר ובשעת מלאכה אתה אומר בשעת מלאכה הכת׳ מדבר או בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה ת״ל לא תחסום ובו׳ הואיל והתיר בבהמה והתיר באדם מה בהמה אינה מותרת אלא בשעת מלאכה אף אדם לא יהא מותר אלא בשעת מלאכה. Nach עקביה בן מהללאל, der von חסימה herauslemt, ist hier bei מחובר das Essen wohl auch wie beim Dreschen בשעת מלאכה ממש ohne Rücksicht auf ביטול מלאכה gestattet, nach dem ת״ק dagegen