Jeschurun · 1923-03-01 · Heft 3-4 (März 1923) · page 21

Heidenheimiana 117 Ein scharfes Wort hat Samuel Dayid Luzzatto geprägt, als er sagte: ״R. Wolf Heidenheim ist überhaupt nicht in die Tiefe der Gänge der Akzente gedrungen“40). Anlass hierzu bot ihm dessen Ansicht, dass sie הלכה למשה* מסעי seien, mit der Heidenheim nicht allein stand41). Auch SeligmannBaer; Heidenheims Nachfolger und Fortsetzer, hat sich eine ähnliche Abkanzelung seitens Luzzattos gefallen lassen müssen42). Seiner hohen Wert- Schätzung Heidenheims hat dies indessen keinerlei Abtrag getan. Seinen Grundsatz: שאין להגיה שום אות בדברי קדמודנד אם לא בראיות ברורות שאין בהם דופי machte er sich zu eigen. Wiederholt forderte er Heidenheims Ausgaben zum Kaufe ein, sogar mit ״Schnellpost“. Ein anderes Mal ist es ihm dringlich zu wissen, wie ein Werk Heidenheims seine Gestaltung gefunden habe43). הלכה למשה מסיני ist nach Heidenheim das im An- Schlüsse an das jeweilige betreffende Schriftwort überlieferte. Lob Margolies daselbst שבועות, Approbation des ס׳ תוי־ת אלהים seitens des R. Anschel Metz, der 1790 anscheinend Rabbiner in Ansbach war (Notiz im Nachlasse Prof. Branns-Breslau), 1797 Rabbiner in OfFenbacb, ס׳ ראביה S. 19 a, Pentateuch Krotoschin 1837 Titelblatt, Wolff a. a. O. S. 30 nach Salomon Jakob Cohen, סדר העבודה S. 275, David Ottensooser, die Gesch. d. Jehudim, Furth 1825, III 109b, Delitzsch a. a. O., S. 108 Anm., Berliner, Targum Onkelos II, Berlin 1884, S. 191. :■9) Monatsschrift 1900 S. 130 ff., 1901 S. 427 ff, 551 f.; vgL Zunz, ges. Sehr., III, 282, Literaturgesch. der synag. Poesie S. 607, Geiger, jüd. Zeitschr., X, 22, Machsor Halberstadt, ו״כ\ S. 66, אגרות שד״ל S. 919, Brüll, populär-wissensch. Monatsblättor X 230, Pinner, מצבות קברות הרבנים, Berlin 1861, S. 133 f 4ü) אגרות שד״ל) וברור לי שהוא [רוו״ה] לא ירד בלל לעומק דרבי הטעמים S. 1192). 41) Vgl. Monatsschr. 190], S 550, ראביה a. a. 0., S. 30b und Machsor Vitry S. 91: ולא ניתן ניקוד בסיני כי החכמים ציינוהו לסימן . . . ואע״פ שניתנו פסוקי מעמי' ונגינות הקרייה מסיני במסורת . . . על פה נאמרו ולא בסימני נקידה בספר. 42) לא הורגלת בהבנת דרבי הטעמים לפי עומק הסברה. אלא בידיעתם [Baer] ואתה על פי המסרה, ועל סי מה שהעידו הקדמונים, אשר באמת לא ראו מאורות מימיהם בניתוח הפסוקים ותיבותיהם. ואם אתה מן המאמינים כי משה רבנו ובל הנביאים כתבו ספריהם בנקרות [vgl. Heidenh. הבנת המקרא Num. 16,22] zu ובטעמים, ורמזו בהם סודות עליונים אז אין מלה בלשוני לדבר עמך בענין זה. אבל אם אינך איש סודות הנני מבאר לך אגרות שד״ל. (a. a. 0). 48) הבנת המקרא zu Gen. 25,2ö, Monatsschr. 1901, S. 551, אגרות שד״ל S. 1187, 1206, 310.