Jeschurun · 1922-11-01 · Heft 11-12 (November 1922) · p. Seite 103

השירה והמוסר לר׳ משה זטה t׳V 10a קנ אך יש אשר תמנה ההשגחה גם מזל אחר לספרים כאלה: מרחמים נמצאים להם, חובבים. החובבים הללו;אשר יקיצום אינם מסתפקים ביקיצה בלבד. הם דואנים להם. לא יתנום לצאת לבדם החוצה, כי מלוים הם אותם על כל צעד ושעל. ובשעה שהזקנים הללו נכנסים לרשות חיינו מקדמים המלוים ונכנסים קודם, מרבים לספר לנו פרטות על אדת האורחים הממשמשים ובאים, על מוצאם ועל חייהם ו$ל המקום שבאו משם, עד אשר רחוקים נעשים כקרובים ואורחים כבני־בית. כידוע נעשית העבודה הזאת ביד מלוי הספרים באמצעות מבוא והערות. והנה זבה הפעם למזל טוב כזה גם הספר "תפתה ערוך" של הר״ם זכית ז״ל. חושב חשוב אהד, יודע פרק בשיר וחזק וחודר לעמקם מאין כמוהו, ראהו ונתאהב בו, עמד והדפיסו*) — הוא הסופר ד״ר ד. א. פרידמאן. תודה רבה! המבוא הגדול שכתב מר פרידמן לספר׳־מוסר זה עוסק ברובו לא במוסיו של הספר כי אם בהעיכת פיוטו של ר״מ זכות ז״ל, כוון יצוריו ותאוריו, אופי דברו ובטוייו. נם הרוצה לעמוד היטב על טיב המסתורין כיצירות השירה מתוך התאמתן למבנה הדורות, והאוהב לעיין בדברים קצרים המשמשים מפתחות לענינים נחלים — ילך ויקרא מבוא זה. גם עוד מנות אחרות היו לו למעבד במעשי עבורו, ככל אשר יתבאר בדברי המבוא ובהערה אחרונה בסוף הספר, אך לא על אלה אני דן. כבר אפרתי למעלה, כי ספרו של הר״מ זכות ספר־מסר הוא. ספר׳ימוסר לכל פרטיו ודקדוקיו ככל יתר ספרי היראה שנכתבו ע״י רבותינו ז״ל היראים והשלמים לפני מאות בשנים. כלם בכל ספריהם, ונם זכות כיוצא בהם, הלכו תמיד בעקבות חזי׳ל ולא סרו ימין ושמאל. אין בין הספר "תפתה ערוך" ובין הספר "ראשית חכמה" אלא שזה בא בשירו וזה בא בפרזתו, אבל בתכנם ובמטרתם ענין אחד עולה לשניהם. מי שהלך מאמשטרדם לפוזנא כדי להתעמק בלמוד הקבלה, מי שהתענה ארבעים יום בדי שישכח את הספרים הלטינים אשר קרא ביט* נעוריו, מי שדבק כל ימיו בתורה ובמצוות וחד, לגאון ולצדיק נשנב — וכל זה עשה ר׳ משה זכות ז״ל — ודאי שמעשה שירו היה לשם שמיס, לשם חזוק האמונה בשכר ועונש. והרי כן כתב על שער הספר: "יסודתו בהררי קודש דברי ח״ל הנאמרים באמת". בזה נלה עיקר כונתו לנטוע בלב הקורא אמונת חכמים עמוקה בעונשו של גהנם לאחר מ*תה. ובחר לשם כך את צורת השירה, שהיתר, לו אמנות נפלאה בה, כדי להציב כמו חי את המומת העונשין של הרשעים בדיוק גמור עפ״י דברי חדל במדרשים ובזוהר ולקרב הענק ללב בני דורו למען ירגישוהו בתיר "עתיד ודאי" אם לא ייטיבו את דרכיהם. כונתו זאת נרא*ת לנו בפרוש בחרוזי שע״דדש״ם במקום שהוא מדבר על האנשים הצעירים שנשתברו "ביין השחרות" ואשר ה״בוערים" שאינם מאמינים בענשי ד,גד,נם "משלו בשכלם" לפתותם, באטרם להם תמיד כי כל הדברים שנאמרו על "התפתה" *) תפתה ערוך. חברו הסר משה זכות. מעובד ומבואר בצרוף מבוא ע״י ד. א. פדידמאן. ברלין; "עינות" התרפ״ב.