Jeschurun · 1922-11-01 · Heft 11-12 (November 1922) · p. Seite 108

108 השירה והמוסר A•׳ משת זכות ז״ל* קח "בנפש מזבול נדחת", זבול זה נן־עדן. ע׳ לקמן חרוז תצ״ז ובהערות שם ולא כמו שנתפרש בהערות כאן. ובידוע מדברי חז״ל שהוא אחד מן הרקיעים. בחרוז תל״ב פרוש!דמו — יכרתו, וע׳ בחערות. בחרוז תל״ד צ׳יל ולשוד (ולא: ולשור). בחרוז חע״ב צ״ל הנה. מיכאל שלזינגר. על עניז השעות הנזכרות בתלמוד. כתב הרמב״ם בפי׳ ד,משנ׳ ריש ברבות שהשעות הנזכרות במשנה הן זמניות היינו שאינן בבל מקום ובבל זמן בשוד. א׳ מפ״ד מיום ולילה יחד אלא לעולם מחלקים אותו היום בלבד או אותו הלילה בלבד באותו זמן ובאותו מקום לי״ב חלקים וכן הוא מוסכם מבל הפוסקים בפשיטות ונס התום׳ בעירובין נ״ו לא נפתפקו אלא לעדן שעות הנזכרות אצל חשבון התקופות אבל השעות הנזכרות אצל מצות ודיני התורה הן זמניות בבירור (ע׳ תה״ד םי׳ א׳ בשם תוס, בברכות) כי יש ראיה לזה מן הנמרה ריש פ׳ תמיד נשחט כמש״ב המהרי״ל שמובא לשונו במגן אברהם סי׳ רס״א דמשמע התם שהזמן שמחצות עד ח׳ שעות ומהצד, שוה לד,זמן שיש מט׳ שעות ומחצה עד :ד,ערב וא״ב. מוכח שלעולם בין בקיץ בין בחורף הערב הוא סוף י״ב שעות היום ועוד ראיה מגט׳ ספחים י״א וסנהדרין מ׳א דד,תם משמע שתחילת שעה ראשונה היא לעולם תחילת היום וסוף שעה ששית לעולם אמצע היום ומלבד ראיות אלו מן הגמרא הרי ידוע שכן היה מנהג פשוט באומות הקדמוניות לחשוב שעות זמניות. אבל ראוי להקור אם י״ב שעות זמגיות אלו נמשכות גם כן על זמן הנשף בבקר ובערב (חזממערונג) או אם אינן נחשבות אלא ביום השמש מהגצו עד שקיעתו. כי נחלקו בזה גדולי הפוסקים שדעת מהרי״א בעל תרומת הדשן שחושבים השעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שזהו יום התורה בדאמרינן בייש ברבות ובבמה דוכתי אבל ר׳ מרדכי יפה בעל הלבושים בלבוש התבלת סי׳ רל״ג ובלבוש התכלת ס׳ רם״ז חולק עליו ודעתו לחשוב י״ב שעות היום מזריחת השמש עד שקיעתה וכתב "שבן הוא משמעות כל ספרי התכונה" ויישב בזה מנהג בני אשכנז שמקדימין להתפלל ערבית לפעמים זמן רב קודם הלילה והרי אף לר׳ יהודה אין להקדימה קורם ׳םלג. המנחה שהוא לפי דעת תה״ד רק חומש מרביע שעה (היינו ג׳ מינוטין) קודם שקיעת החמה תחת האופק אבל ע״י שטהשבין'שעות היום עד שקה״ח בלבד יהיה פלג המנחה ב׳ שעות ומחצה קודם צאת הכוכבים ותמה הלבוש בסי׳ רס״ז על שלא עלה יישוב זה על דעת תה״ד וכתב שאולי הוא לבלתי עוסקים בזמנו בספרי התכונה. כמה דיו נשתפך וכמה קולמוסים נשתברו בכתיבת ראיות וקושיות לכל אחת משתי דעות הללו ע׳ לדוגמא בס׳ מנחת כהן להר״ר אברהם כהן פימונטיל ובם׳ חידושי וכללות הרז״ד. לר׳ זאב הלוי מק״ק בר$ד ועוד ספרים הרבה אין קץ וברוב דבריהם בקשו לפשוט ספק זה מדקדוק לשונות הגמרא ומאהבת הקיצור לא אבאי׳