Jeschurun · 1922-11-01 · Heft 11-12 (November 1922) · p. Seite 109

על ענין השעות הנזבמת בתלמוד 109 קפ2: טענותיהם בדרך זו שלא מצאתי שהביא שום אחד מן המחכרים לאחת מן הדעות ראיה מכרחת מלשונות הנמרא שלא נדחתה כבר משאר מחברים לכן נלכה נא אל הר המור לחקור דעת גדולי המורים הראשונים בזה ובדרך חקירתנו זו נדעבע״ה שספק זה תלוי במחלוקת אחרת שבין הראשונים ועפי״ז יש לפשוט אותוימסונית הגמרא. כאשר יתברר לנו בעזרת חונן דעת. ונקדים לחקירה זו שעכ״ם אם נתחיל חשבון השעות מעמוד השחר מוכרחים אנו להמשיכו עד זמן צאת הכוכבים שהוא מאוהר משקה״ח תחת האופק אותו משך זמן שעה״ש מוקדם להנץ החמה וכן להיפך אם נתחיל שעה ראשונה בהנץ החמה ע״ב סוף הי״ב שעות הוא בשקיעת החמה תחת האופק וזה מוכרח מהא דאמרינן בפ׳ מי שהיה טמא הצי שש וחצי שבע המה עומדת בראש כל אדם וכן אמרינן ביומא. דבתחילת שבע ינפו צללי ערב ועוד ממאמרי חז״ל בכמה דוכתי מוכח דבנקודת חצות כשהחמה בתכלית הגובה ועוברת קו חצי היום (מערידיאן) אז הוא בצימצום חציו של י״ב שעות היום וא״ב ע״ב תחילתן וסופן במרחק שוד. מנקודה זו דהיינו או שתחילתן תהיה בהנה׳יח וסופן בשקה״ח או תחילתן בעה׳יש וסופן בצאת הכוכבים. ששני זמנים אלו חם במרחק שוד, מנקודת חצות. הנה ידועה מחלוקת הראשונים על התחלת זמן בין השמשות שהוא ספק יום. ספק לילה שלפי סונית חנט׳ בשבת ליד הוא משתשקע החמה זמן מהלך ג׳ ריבעי מיל ורעת ר״ת ותום׳ דשקיעת החמה הנאמרה כאן אינה השקיעה תחת האופק הנראה לעינינו אלא סוף שקיעתה בעובי הרקיע שהוא ד׳ או ה׳ מילין אחר זה אבל דעת. הגאונים (מובא כן כשמם בם׳ מנחת כהן) והרמב״ם (ע׳ מזה לקמן) שלשון טשתשקע החמה כמשמעו שתשקע החמה תחת האופק למראה עינינו שאז מתחיל ספק של בין השמשות ונמשך מהלך נ׳ ריבעי טיל ובסוף זמן זה צאת הוא ג׳ כוכבים בינונים (בארץ ישראל ביום תקופות ניסן ותשרי) ואז לילה גמורה לדיני התירה כדילפינן מנחמיה כמה דאמרינן בירושלמי ריש ברכות דמיעוט כוכבים שנים וקדמא לא מתחשב' וצאת הכוכבים הנזכר בפסחים שהוא זמן רב אהד זה הוא צאת כל הכוכבים ועריבת כל האור מן הרקיע והנה יש להביא ראיה מכרחת שלפי שיטת הגאונים סוף הי״ב שעות הוא בשקה״ח תחת האופק מברכות כ״ו וכ״ז דפליגי התם ר׳ יהודה ורבנו בזמן תפלת מנחה רבנן אומרים עד הערב ור״י אומר עד פלג המנחה ואטרינן התם דאין לומר דכוונת ר״י על פלג מנחה אחרונה ועד ועד בכלל דא״ב ר׳ יהודה היינו רבנן אלא כוונת ר׳ יהודה על פלג מנחה ראשונה ועד ועד בכלל וסוף פלג מנהה ראשונה הוא בי״א שעות חסר רביע שהתחלת זמן מנחה קטנה בתשעה ומחצה הרי להדיא דעד הערב דרבנן הוא סוף פלג מנחה אחרונה וכיון שפלג מנחה ראשונה הוא מט׳ ומחצה. עד י״א חסר רביע א״כ פלג מנחה אחרונה נמשך עד סיף שעה י״ב של יום ואם סוף שעה י״ב היה מהלך ד׳ או ה׳ מילין אחר שקיעת החמה תחת האופק כדעת תה״ד א״ב נמצא סוף זמן תפלת המנחה לרבנן שעה אחת בקירוב אחר סוף בין השמשות לפי דעת הגאונים שביה״ש הוא משך נ׳ ריבעי מיל אחר שקה״ח תחת האופק וזה מן הנמזג x