Jeschurun · 1922-11-01 · Heft 11-12 (November 1922) · p. Seite 111

קיא על עניז השעות הנזכרות בתדמור 111 ע״י שמשכימין קודם עה״ש וכן אחר שקיעתה ע״י שמחשכין ליכנס אחר צאת הכוכבים) הנה לפי פירש״י מסקנת הסוניא די׳ פרסאות הן מהלך אדם מעה״ש עד צה״ב בימי תקופת ניסן ותשרי אכל אין זה הזמן שוה לי״ב שעות שלנו כי משעותינו שהם שעות ההשריה דהיינו א׳ מכ״ד ביום ולילה יחד יש י״ב מהנה״ח עד שקה״ח בתקופת ניסן ותשרי ואין לומר דמה שכי רש״י שהימים והלילות שוין דקאי על יום התורה שהוא מעה״ש עד צה״ב ולא מיידי בדיוק מתקופת ניסן ותשרי אלא חדש אי משוך לאמצע החורף ואז ישוה יום זה של תורה ללילה של חורה (וכץ יישב המ״ב) שאין זד. אמת דבארץ ישראל אפי׳ בתקופת טבת הזמן שבין הנה״ח ושקה״ח אינו פחות מי׳ שעות שלגו וא״ב עם הוספת ב־ פעמים ע״ב מינוטין שהוא לכל הפחות אורך הנשף עדיין יעדוף היום על הלילה ואפילו במדינתט הנוטים לצפון לא יהיה ש־ווי יום ולילה של התורה אלא חדש אחד קודם ואהר תקופת טבת אלא ברור שדברי רש״י הלקוחים מן המדרש ויקרא רבא המובא בירושלמי ריש ברכות שבא׳ בתקופת ניסן ובא׳ בתקופת תשרי היום והלילה שוין אינם מדברים אלא ממה שבפי בני אדם נקרא יום ולילה דהיינו מהנה״ח עד שקה״ח *) ובזמן שזה היום שוד. ללילה אז אדם הולך י׳ פרס׳ מעה״ש עד צה״ב וב׳ מאלו הי׳ פרסאות הן קודם הנה״ח ואחר שקיעתה נמצא שבי״ב שעות שוות שלט אדם הולך ח' פרם׳ שהם ל״ב מילין וא״ב נתברר שלפי פירש״י מהלך מיל הוא ג' שמיניות בשעה שלט שהם כ״ב מינוט־ן וחצי (ויהיו י״ח מיטט־ן אם תהיה שעד. אחת א׳ מי״ב מהזמן אשר מעד,"ש עד צה״ב דאז מהלך מיל הוא א׳ מט׳ מי״ב שעות) ושיעור הנשף מהלך ד׳ מילין דהיינו שעה ומחצה בצימצום. יאבל צריכים אט לדעת שהרבה פוסקים ומהם רש״י ותום׳ ריש ברבות והתום׳ פסחים י״א וסנהדרין מ״א ור״ת בם׳ הישר בפ׳ במה מדליקין והרא״ש בתענית סי׳ י״ב והרא״ם בס׳ יראים והנמ״ר והש׳יג בפ׳ ב״מ בשמו כולם כאחד כתבו נגד מסקנת ד.גמ׳ אלא *) וא״ת הא בהדיא אמרינן בירושלמי איפבא אסר רבי יוסי בירכי בון אס אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת אומר שאין היום והלילה שויןותניבא׳ בתקופת ניסן ובו׳ עכ״ל הירושלמי אשיב לך שבלא זה נירסא זו ק׳ להולמה שהרי מאמרי בל האמוראים שם הם תשובות על מה שהק׳ ר׳־יה שם כמה דאת אמר בערבית נראו ג׳ כוכבים אע״פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא ומר אן8 בשחרית כן והביאו האמוראי׳ ילפותות הרבה מן המקרא דיש לחשוב היום מעה״ש וא״ב מה ענין הא דתני בא׳ בתקופ׳ וכו׳ לבאן דערבך ערבא צריך אלא נלענ״ד ברור שהוא ענין בפני עצמו וצריך לגרום אם לי ת את אמר והיא קו׳ מכל הילפוחות האלו על ברייתא דכא' בתקופת ניסן וכו, ראם את נותן עוביו של רקיע בבקר ליום כדילפינן מקראי לא ישוו יום ולילה וע״ז השיב רב הונא נלפינה מדרך ארץ שרי מלכה נפק אע״ג דלא נפק אמרין דנפק שרי על לא אמרין דעל עד שעתא דייעול פי׳ דברייתא זו אינה מדברת ביום האמיתי עפ״י דין תורה אלא קורא היום על פי דרך הארץ בפלך שכשמתחיל לצאת אמדין שיוצא ומשו״ה אינה מונה עוביו של רקיע בערב ליום וכשמתחיל המלך לבא אין אומרין שבא אלא בשכבר נכנס ומשו״ה אינה מינה עוביו של רקיע בבקר ליום. ועיין במפרשי הירושלמי שקצתם פירשו נגד המציאות וקצתם דחקו מאד ונם הוצרכו כולם להניח בדברי הירושלמי.