Jeschurun · 1922-11-01 · Heft 11-12 (November 1922) · p. Seite 112

112 על ענין השעות הנזכרות כתלמוד קיב כרבא ועולא דמעה״ש עד הנה״ח ומן השקיעה עד צה״ב ה׳ מילין ולפי״ז יהיה מהלך אדם בי״ב שעות ההשויה רק ל׳ מילין וא״ב כל מיל ומיל ב' חומשי שעה והיינו כ״ד מינוטין וכ״ב ג״כ הרמב׳ים כפי' המשנה ם״נ דפסהים דשיעור מיל הוא ב' חומשי שעה משעות השדה. וקו' זו הקשה המעי״ט בפ״א דברטת ותי׳ דמשריה פוסק הרמב״ם כרבא ועולא אע״ג דאסקינן עלייהו בתיובתא משום דלא איתותבי עולא ודכא אלא במה שרצו למילף מסברא מהא דר׳ חנינא דטעה״ש עד הנה״ח הוא ה' מילין וא׳יב נשארו להזמן שמהנה׳יח עד שקה׳יח ל׳ מילין ומן המודיעים לירושלים חצים דהיינו ט״ו מילין דהא חזינן דאין זה סברא חיצונה וגם ר׳ חנינא שראה כן בההוא אתרא ע״ב טעה שהרי ר׳ יהודה לית ליה הכי זהו קושית הגט׳ עליהם אבל דינם דין אמת תה היה ידוע להם ולא שייך ט פלוגתא שמן המודיעים לירושל׳ ט״ו מיל וע״כ ס״ל לר׳ עקיבא דמתני׳ כרבא דמהלך אדם כי׳יב שעות שמהנץ החמה עד השקיעה ל׳ מילין והילכי כוותיה וכדפסיק הרמב״ם ג״ג בחיבורו הלי ק״ם דשיעור דרך רהוקה ט״ו מילין ע״כ פי׳ המעי״ט עם קצת ביאור וכן אנחנו נאמר נם כן ליישוב הפוסקים הנזב׳ למעלה שפוסקים כר״ע ננד ר־ יהודה והא דבפי ב״מ ובפי מי שהיה טמא ובזבחים ■ נ״ו ובמנחות ב׳ כ׳ התום׳ ד׳ מילין היינו משום דהתם קיימי אליבא דרי יהודה להקשות מר״י אר״י (ע׳ מזה עוד לקמן) אבל להילכתא נ׳ דס״ל כר״ע משקה׳יח עד צה״ב יש זמן ה׳ מילין וא״ב נם לתום׳ מהלך מיל הוא כ״ד מינוטין. והנה המעי״ט שם הכריח ממה שכי הרמב״ם דשיעור מיל ב׳ חומשי שעה דהרמב״ם ס״ל כלטש די״ב שעות היום נחשבים מהנה״ח עד שקה״ח שאז ישוו ב׳ חומשי שעה שהם א׳ מל׳ מי״ב שעות שלמות של יום למהלך מיל שמהלך יום מהנה״ח עד שקה״ח ל׳ מיל אבל אם הי״ב שעות נמשכות מעה״ש עד צה״כ אז נוסף מהלך י׳ מיל ומיל א׳ לא ישוה אלא לא׳ וחצי מחומשי השעה (י״ח מינוטין). אבל ראיה זו אין לה מקום כלל שהרי הרמב״ם בפי׳ המשני בפסחים ב׳ ב׳ חומשי שעה משעות ה ה שוי ה אבל הי״ב שעות זמניות אפשר שיש למנותם מעה״ש עד צה״כ (ואף שהמעי״ט שם אינו מביא כל לשון הרמב״ם עם תיבות "משעות ההשויה" הרי גרים להו בפסחי׳ שם בתיו״ט) וכבר דחה החק יעקב בסי׳ תנ״ט ראית המעי״ט כן אלא שהח״י חשב (וכן בתשר חוט השני בסוף הספר) דהמעי״ט רוצה לומר שהרמב״ם ס״ל דיום התורה אינו אלא מהנה״ח עד שקה״ח ולא ידעתי מניין לו ־ זה דלענ״ד נ׳ הה לא עלה מעולם על דעת הטעי״ט דבוודאי קיי״ל דמעה״ש יממא הוא אלא כוונת המעי״ט שדעת הרמב״ם די״ב שעות היום שבתלמוד מתחשבים מהנה״ח עד שקה״ח וזה נ״כ דעת הלטש רע׳ מזה לקמן. והחק יעקב רוצה ליישב מה שהרמב״ם מיירי בפסחי׳ משעת ההשויה ג״כ סתירה גלויה בדבריו שככר הערה עליה המגן אברהם בסי׳ נ״ח ולא מצא לה פירוק והיינו שהרמב״ם כ׳ בפי׳ המשנ׳ ריש ברכות דמעה״ש עד הנה״ח שעה וחומש שעה משעות זמניות וזה לא יתכן אלא אם נחשוב הזמן הזה לד׳ מילין ושי׳ מהלך מיל לאחד וחצי מחומשי שעה וככר כתבנו שהרמב״ם בפי׳ המשג׳ פסחים כ׳ דשיעור