Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 76

76 אלול עי בכל יש שאיפה למישרים. בכל נמצא, בכל כח, ככל חלק-חיים מצעי אשר אונו אתו. עיני כלם תחזינה מישרים מטרה קבועה שומה לפניהם, ואליה הם שואפים, אליה הם מניעים, בדרכם היש־ה ילכו, מתוך החלטה קצובה ועזה, לא יסבו בלכתם, אין נפתל ועקש במפלתם. — והרק אך דרך האדם לבדו יעוה והיה לעון? היטוש רק הוא בידיעה וצריה את המטרה אשר שומה לכחותיו, הוטה רק הוא בידיעה וצדיה מן הדרך היחיד המובילו למחוזו, כי יפתה לבבו לסור אל הפרחים אשר מעבר הדרך הזה או כי ימשך אחרי נתיבות •אשר לא לו המה, כי יהיו למוקש לו הרכסים אשר ימצא על דרכו הוא או כי יתור אחרי מעדנים הרומזים לו שם מעל דרכים אחרים — הלמען אלה ילך ויעזב את דרכו היחיד הטהור והישר? קשב שולט בכל. כלם יודעים את קונם. מן הרמש ועד התולע, מן השחל ועד הנשר — הכח אשר ירדם באדמה, החסן אשר יבריק בחזיזים או יצוק פלח בתחתית ארץ, האון אשר יפתח את הנצן והאמץ אשר יך בלב אדם, החיים במלא מרחביה עם החיים על פני היבשה, אשר תרמש תהם רבה במים ואשר צפון בחיק העפר — את היחיד יענדו כלהם, רצץ אחד ישלט, אל אחד יפקד, חק אחד מושל בכל מקום, לפני כסאו כלם יעמודו, את פרי כל מעשיו כל אחד לו יניש כי יפעל ממנו למען טוב כל — והרק אך האדם לבדו יבחר לו פשע, רק הוא לא יטה אזן קשבת? לא יאבה לראות את קונו, ~ גם שאל לא ישאל אל חקו, והלך ועזב את היחיד ומיוחד, עד כי יהיה רק הוא האחד אשר לא יעמוד לפני האלהים? לכל יש כבד־ראש. אין לך מי שלא יורגש בו כ* גורל מנתו ומנת כל העולם תלוי בכל רגע. לא טפות שנזרקו סתם בלי חשבון ודעת לתוך ימו הנדול של הנצח הם רגעי קיומו של כל דבר! כל רגע הממשמש ובא הוא ולדם של רבואי־־רבבות הרנעים אשר קדמו לו בעולם. כל רגע העומד בפנינו נוטל חלק בבנין העתים העתידים עוד לבא עד אין חקר. אשר יגמל ברגע הבא צריך לזרע ברגע ׳הזה. העתיד להצמיח פרי־ישועה צריך שיציץ כזרע־ברכה. לא המקיה 1דה את גורל העתידות. כי אכן זה הוא רגש־יה אשר ידו בכל מושלת: בחיק כל רנע ישכן נצח, על כן יתפש נא בכל עז, ובכבד־ראש אשר לנצח תמלאנה ידיו של חולף זה... לא רבבות דברים שונים העומדים על דעתם וקימים ברשות עצמם ממלאים את חלל העולמות. הקטן שבפרטות זקיק אל הכלל, והכלל כלו אל הקטן ההוא. "נראים כטשאים והם נשואים", .בקטן־קטניהם תשכן השלמות, מרכז הבריאה בכל הוא, ודפקו של עולם יך בכל מקום. כל אחד יעבוד לטובת כלם ובה בשעה לטובת עצמו. הבא במחתרת על נפש הביו כורה בה קבר גם לעצמו. אין קטטת, אין אשר אין לו ערך, אין אשר יש לבוז לו, הכל משפיע וחוזר ומשפיע בלי הפוגות הלאה. כבד־יראש אשר לנצח גנוז בקטן כל דבר. גם העולמות העצומים ביותר שאתה רואה את ארחות דרכם הולך ונעשה בכוון מסוים אינם עולים במרה זו אפילו על זבוב בן יומו העושה דרכו באשר הוא שם. כי במלא כל אמץ עזו הנהן לו בכחותיו מקיים כל אחד מבני העולם גם את החלק הפעוט ביותר מאת משרתו הזעירה ביותר כאלו תלוי בו עולם מלא.