Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 77

והרק אך האדם לבדו יתפבר אל החטאה, בהחטיאו את מטרת קיומו מפני שדעתו קלה עליו? לא יכיר בל כבדיראש אשר עליו להרגישו על כל צעד ושעל, ומתוך סמיות שגעונו יורה בלי דעת אל תוך עתידו עשתנותיו רגשותיו והנאותיו, כל מעשיו ודבוריו, בהיותו שוכח לגמרי כי אף מחשבתו החשאית ביותר השוכנת בחדרי רוחו לא תפער ממנו והלאה מבלי להניח בו רושם, מבלי להוציא תתאות. וקם ועשה מעשי שחוק בכל שניו ירחיו ושבועותיו, בכל ימיו ושעותיו, באלו לא היה כל רנע מרנעיו חלקו של נצח־הנצחים. התהיה ללעג בעיניו הדרישה אשר ידרשו כל אפסי היקום מאת כל פשיעה מפסיעותיו, היובל קהל בעתידו אשר זה צעדו יכין לו? לא. בנטות השנה אל אחריתה ועל אחריתם הכל יחשובו; בהמשך כל דבר אל אחרית שלמותו ואת אחרית רגעיו יוקיר ויקמץ; בהאזין הכל לקריאת העת — אז יקרא גם ישראל קץ לתרומתו. אז יכריז השופר ואמר, כי עור מעט וקרא שופר האדון, עוד מעט והועיד לבא לפני כסאו... והיה כי יתקע השופר הזה בכל אהלי יעקב, והווזשיפתאם כבד־ראש בבל מקומות משכנותיו. ותקע השופר וקרא לתכלית, והזכירנו את האדון, והמריצנו לכץ דעת בכל עת ובכל רגע. ״שמעו את הדבר הזה״ כה קראה פעם אחת תקיעת שופר אשר כזאת — "שמעו את הדבר הזה אשר דבר ה׳ עליכם בני ישראל, על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים, לאמר: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את בל עונתיבם. הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו. הישאג אריה ביער וטרף אין לו. היתן כפיר קולו ממעונתו בלתי אם לכד. התסול צפור על פח הארץ ומוקש אץ לה. היעלה פח מן האדמה ולטד לא ילכוד. אם יתקע שופד בעיר ועם לא יחרדו. אם תהיה רעה בעיר וה׳ לא עשה. כי לא יעשה ה׳ א׳ דבר בי אם נלה סודו אל עבדיו הנביאים. אריה שאג מי לא יירא. ה׳ אלדים דבר מי לא ינבא". ראה! נם אם קל העולם בלו יהי לקל־דעת, נם אם בל האדם בלו ישתקע בחיי יומו, גם אם בל הבריאה כלה תעריץ את המקרה והניחה תחת ידו את כל דבריה ומעשיה, כל דרכיה ועסקיה, גס אם ישתמטו כלם בלם מלהרגיש אח האחריות המוטלות על כל שאיפותיהם, אנחנו עם בני ישראל, המשפחה אשר עלתה מארץ מצרים, לנו — יאמר השופר — אל להסיר לב, אל להעריץ מקרים, אל לשחק מתוך קלות“ דעת בערכם המוסרי של מעשי חיינו. כי אין לנו בעולמנו אלא הערך המוסרי הזה. משפט האלהים אשר יחרץ על כל גוי גדול להשמיד גאונו מעל פני האדמה, חלף רשעתו אשר הרשיע, לא וצא על אחת ממשפחות האדם כי אם בעת פרעה חק־לאומים, בחטאה לתורת האדם — ככל אשר פרש בדברי הנביא בפרקים אשר קדמו לזה — אולם עד העת ההיא עוד תוסף משענתם תת בחה להם, עזם ישאם ותקפם ינעם; בי החוק אשר שם האלדים בהתפתחות טבע היצורים הוא אשר הבשיל את נדלם, וגדלם זה אשר בארץ יסודו מחזיקם בין מצוקי ארץ. אולם עם בני ישראל,