Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 80

80 אי׳ול פ אל ימי הסליחות יביאנו השופר. דמדומי שחר... לפני השמש העתיד לבא עלה לו ירח. ובתכלת ליל־השחקים הנה ירמז אור היום. הוא האור אשר ילך ונדול עד כי ,יכם בצהרי יומו את אור הככבים מאירי הלילה. נם בלבו של יהודי השחר הנה עלה. שרעפי בקר יעירוהו ואל אהל אור־תורתו הבא יביאוהו. אל מלך יושב על כסא רחמים יקבל שם את פניו... מעונה אלדי קדם ומתחת זרועות עולם. הכין בחסד כסאו וברחמים עליו . ישב. ארך־אפים אתה ובעל* הרחמים אותך קראת. מוחל עוות קרביו. מעביר ראשון ראשק. מרבה מחילה לחטאי מסרתם וסליחה לפושעי דרכם. עושה צדקות עם כל בשר ורוח. לא כרעתם תנמל פרים. הורית לנו דרכיך, ולשוב לדרכיך. בהם כרת לנו ברית — זכר לנו אותה היום הזה... כמו שהודעת לענו מקדם. מקדם... לילה היה אז בישראל. זה האלול הראשץ מאז היינו לעם. לוחות הברית שכבו שבורים לרגלי הר סיני. אותיות־שפרירם אשר לחקיהם פרחו ועלו שמיטה. לא נאמן ישראל בבריתו עם אל. את מלאכו חפץ אלדים לשלח אז לפניו; ובמרוץ המאורעות יקים דברו אשר צוה. אך לא על כנפי נשרים חפץ אלדים.לשאתם הלאה. לא חפץ להתהלך בתוכם עוד. כי אך באשר תשכן תורתו, באשר חקו בקרב חיים — שם גם ישכן הוא. רק על פני חיים בעז־תורתו יפרש לסנן כנפי כרוביו. ורק בטנךתורה זה השרה שכינתו עלי אדמות. אולם התורה הזאת, לוחות העדות האלה, הן היו לשברים בישראל. סר ממנו האהל הראוי לגלוי שכינה... אלא שישראל חש בשקיעתו. התאבל על מפלתו. לא יכל למצא נחומים לנפשו בקומו כעם על פני חוץ. הלא התנצל את עדיו מהר חורב — ומה יתן לו ומה יוסיף לו,עדי אחר בעולם? .. זה הכאב וזה האבל קמו בעזרת ישראל. כי הנחומים דמדומי'אור ישוב הם, זה ירעיד הלילה בלב אשר נפל. הם שליחי האדם החפשי, המתחדש ובא, שלוחים אל הלב אשר שקע. ויתאבל ישראל בנחומיו, כי נחומיו הכאיבוהו. ואת הנחומים 1ךא האלדים. אז באו תפלות משה: להודע מדרכי ה׳, לדעת במה למצא חן בעיניו, להפלא מכל עם ולהראות את כבודו. ואז באו דברי האלדים בשלש עשרה מדות: ה׳, ה׳, אל, רחמים, חנינה, ארך־ אפים, רב־חסד, אמת, נצירת חסד לאלפים, נשיאת עון, פשע, וחטאה, ונקה — ואם יש אשר לא ינקה אז יפקד עץ אבות על מים על שלשים ועל רבעים. ומחדש כרתה הברית על פי עשרת הדברים הראשונים. ותשב התורה בקרב ישראל ועמה חסד האלדים. הסליחה נהיתה. צאו נא ולט נא, בשרו באהלי האדם! כי לא בישראל לבדו תהי זאת למצבת זכרץ הכת גדל לאלרים, כי אם לתר ודור ׳יהיה נא ישראל עצמו מצבת זכרון לאליכפורים. כי הכפור הוא הבסיס עליו חי עוד עם ישראל.