Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 82

82 קבלת שכת פב א) המזמורים שנהגו לאמרם קודם לכה דודי אינם שדם נבל הסידורים, ־אכל נהרא ופשטיה! הפירוש עיץ התפלה כהסידור החדש .אוצר התפלות" מזכיר המנהג של אמירת מזמור צ״ה עד צ״ט ומזמור לתודה ואחרים נהגו לומר רק מזמור כ״ט ותו לא. אבל יש עוד בה שלשיה והוא מה שנזכר כם׳ חמדת ימים (ליורנא תקכ׳־ב) ד׳ מ״ח. לקרות מזמור נ״ד, קס״ח, מ״ה, מ״ח, ם״ז, קל״ב, קכ״ב ואחריהם כ״ט. ואולי שיש עוד מנהגים אחרים. הנה נראה שכמעט בכולם יש אמירת.מזמור כ״ט. מפני שיש לו מקום מיוחד בתוך האחרים. גס בכוונת אר״י נמנו כמה טעמים וצרופים לאמירת המזמור הנ״ל. ואע׳־ם שאין לנו עסק בזה מפני שלאו כל מוחא סובל דא (ע׳ פירוש בשמים ראש באוצר התפלות) הלא נמצאו בתיקוני שבת טעמים אחרים שמדברים גם על לבנו. כגון זה: הו׳ מזמורים הם כנגד ששת ימי המעשה כדי להסיר קליפות הטומאה כלומר להביאנו ממעלה למעלה וממדרגה למדרגה כדי לכוון דעתנו ולהכין לבנו על אותו יום של מנוחה וקדושה עדות לכל באי עולם על מציאות הבורא. וכגון מה שכתוב בם׳ אותיות מחכימות (ברעשניץ תקנ״ו?) וז״ל ולמען דעת כל עמי הארץ כי ה׳ הוא אלקים בשמים ובארץ לכן תקנו בעלי תקוני שבת הששה מזמורים שכולם מספרים שיר ושבח עוז ותפארת של קורשא בריך הוא ודרך ארץ שכל מי שמקכל פני מלך בשר ודם שמספר תחלה שבחו ומעלתו וכו׳ ק״ו ב״ב של ק״ו שאנחנו באים לקבל פני השכינה באמתו בואו ונצא לקראת כלה וכו׳.— כנראה לא נודע ממנהג אר״י המזמורים שהוא היה אומר בקבלת שבת וע״כ רבו בזה המנהגים כאשר זכרתי אמנם מפני שהו׳ מזמורים הידועים נמצאים בסדר היום ובתקוני שבת וגס סידור השל״ה מביא אותם יד הכל ממשמש בהם, ומפני זה הטעם לא נהנו הספרדים לאמרם לפי שסידורי התפלות הנ״ל על חרוב נתפשטו באשכנז. במנהג ספרו־ אומרים קודם לבה דודי הפרק במה מדליקין(בלי אמירת אמר ר׳ אלעזר) וזה הפרק עם המימרא אמר ר׳ אלעזר נאמר לפי מנהג אשכנז קודם קידוש בסוף התפלה.*) בסידור דר׳ עמרם כנר נמצא המנהג בזה הלשון (הוצאת פרומקין ח״ב דף כ״ו) ולאחר שמקדשין בבה׳־כ אומרים פרק ממס׳ שבת וזהו פרק במה מדליקין עד וטומנין את החמץ אר״א אר״ח וכו׳ ואומרים קדיש עכ״ל ובסי׳ י׳ שם כתב הטעם משום סכנה דבי שמשא דשכיחי מזיקין דלמא איכא דעאל ולא מצלי ועד דמציל נפיק ציבורא ופייש הוא ומסתכן ותקוני רבנן דמתותרי ציבורא עד אחר תפלה כי היכא דגמר צלותא ונפק בהדי צבורא. גם מהסדר בטור (ע, בית יוסף א״ח סי׳ ר״ע) נראה שטונתו לאמרו אחר התפלה וכן הוא בסדור רש״י ובס׳ העתים. והנה אנחנו נוהגים לומר במה מדליקין קודם קדוש ולא לאחריו כמו *) ומנהג ליטא עפ״י הגר״א ז״ל הוא לזמר כמו; מדליקין וא״ר אליעזר אפר ר׳ חנינא וכו׳ אחר לבה דודי ומזמור שיר ליום השבת. והנה אמירת האגרה של ר׳ חנינא תא משום שאין אומרין קדיש אחר משנה אלא אחר מדרש, ובמקום אגדת רבי חנניא בן עקשיא שאומרין תמיד אחר הלמוד אומרין כאן אגדת רבי חנינא. אולי משום שכל ענין קבלת שבת מוצאו מרבי חנינא (שבת קי״ט) מוכירין דבר משמו, ומזה נשתרבב גם לשחרית של שבת (א. א. ק.) ׳