Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 83

פג קבלת שבת 83 שכתבו הפוסקים הנ״ל ולע״ד הטעם כרי להודיע ולהראות לעיני כל כי אמירת הקדוש איננה חלק מן התפלה אלא תקנה מאוחרת1) ממי האורחים כידוע הלא נקבעה j ההלכה בשמואל שאץ קידוש אלא במקום סעודה. א״כ אמירת המשנה הוא סוף התפלה כי תפלת עלינו לא נהגו לאמרה ביטים קדמונים כי אם בימים נוראים. ובסדורנו נשאר גם א״ר אלעזר אע״פ שאין לו טעם במקומו שיש לו עתה שאריה מימי קדם כאשר אמרו קדיש דרבנן אחריו מפני שאין לומר קדיש אחר משנה אלא אחר מדרש באשר יאמר הרמב״ם בפירושו לסוף מם׳ אבות (ע׳ ם׳ העתים בפי׳ עתים לבינה ד׳ קע״ז הער׳ כ״ח) הרי לפנינו שאמירת ב״ם הוא סוף התפלה כמו שמצינו קדושא דסדרא שהוא אמירת ובא לציון סוף תפלת שחרית כנגד המנהג הזד, נמצא במחזור ויטרי ובאבודרהם מנהג אחר וז״ל האבודרהם (דפו׳ אמשטרדם דנ״ו) ושמעתי שיש מקומות שאומרים פרק זה בין המנחה לערבית וישר בעיני כי קריאתו אחר ערבית מה תועיל אז אינו עת לתקן פתילותיו ונרותיו ויעשה מלאכה מה שהי׳ הי׳, גם השל״ה ויעבי׳ץ בסידורם הדפיסו ב״מ קודם קבלת שבת אבל אין זה מופת חותך. כבר כתב הב״ח שאנחנו אינם משתמשים בפתילות ושמנים בלפנים וא״כ אין להביא ראי׳ מזה כאשר עשה אבודרהם. ד,ח׳ ברלינר ז״ל בספרו 64 .ßandbemerk. I. שאין לנטות ימין או שמאל מהמנהג לומר ב״מ וקודם תפלת ערבית וכתב: אמירת המשנה צריך להיות אחר תפלת מנחה כאשר נתקנה בכל המנהגים אבל אין זה נכון כאשר ראינו למעלה; גם מה שכתב »שאצלנו נתקן לאמרו אחר תפלת ערבית מפני המאחרים לבא לבד,"כ" כבר מצאנו בסידור דרי״ע. אבל הוא ז״ל בחר באמירת ב״מ קודם ערבית מפני שאד יכולים המאחרים להתפלל תפלת ערבית עם הציבור. ואע״ם שדבר זה תקנה יפה היא לא מצינו באחד מן הראשונים שחשש לזה הרי באמירת מגן אמת וברוך ה׳ לעולם אמן ואמן בימות החול — לפי שטת אותם החכמים שסברו שקבעום מפני המאחרים — יכולים המאחרים להתפלל ביחיד בעוד שד,צימר מאריך בתפלתו ואינם נשארים לבדם והסיחו דעתם מפני יראה ופחד המזיקים. ב) בימי האר״י נתקבל המנהג שהבאנו לצאת לשדה ולומר מזמורים ולהקביל פני שבת שם במקום פנוי ופניהם ימה ולעמוד בעינים סגורות עד ה׳ לארך ימים (ע׳ ש״ע אר״י וברלינר 44 .ßandbemerk. I). בעל חמדת ימים (ד׳ מ״ח) כתב וז״ל ובן רבים פה ירושלם תוב״ב מחזיקים במנהג הקדמונים ויוצאים מחוץ לעיר השדה ברוב ששונים ועושים סדר קבלת שבת שם עכ״ל. ועוד מספר כי כאשר נסע ממקום למקום א־׳א לו לעשות כן "ונהגתי ללכת החוצה אל עזרת בית הכנסת למקום אויר פנוי וראוי להקבלה לומר סדר קבלת שבת... והן עוד היום מחזיקים בכל אותם המקומות במנהג זה לצאת אל העזרה מקום סמי וטגולה אלא שתפשו הדברים לפי פשטן בי הוא כדרך היוצא לקראת חתן וכלה אל פני חוץ וד; בזה". ועד היום נשאר המנהג הזה להקביל פני שבת בחצר ביה״ב בדמשק וחלב כאשר מעיד הח׳ א. צ. אידלזץ במאמרו "ישראל ננארה ושירתו" (השלח ג) וע״ב יש מקומות באשכנז שנוהגים שהחזן מחזיר מניו כנגד הקהל באשר יאמר הקידוש.