Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 84

84 קבלת שכת פד כרך ל״ז א׳ דף כ״ח הערה בי). המנהג הקדמון היה ללכת אל השדה אפילו חוץ לעיר ואחייב מפני סכות שונות נשאר מזה היציאה לחצר ביה״כ וא״כ לא יתכן כ״ב מה שכתב הח׳ ברלינר ז״ל בספרו (1.44) שממשמעות לשונו'יש להדמות שהיציאה לחצר ביה״כ הוא העקר. היציאה הזאת בכללה למדו מדא״ר חנינא באו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לקראת שבת כלה מלכתא ר׳ ינאי מתעטף וקאי ואמר מאי כלה בואי כלה ‘) (שבת קי״ט וב״ק ל״ב:)' והבינו הלשון "ונצא לקראת כלה* כפשוטה כמו שנא׳ בשה״ש לכה דודי נצא השדה. אבל יש לבד ממה שאמרנו עוד סוד בהליכה אל השדה שהוא חקל בלשון ארמי והוא חקל תפוחין (ע׳ פירוש המיוחס להרמב־ן על שה״ש כפם׳ תחת התפוח עוררתיך וז״ל קבלנו כי הוא משל לכבוד השכינה) ותיבת חקל בגימטרי׳ השס של ח אותיות וא״כ הוא היציאה לקראת השכינה. גם סך תיבת חלק ותיבת מנחם שוה ומנחם הוא המשיח זכרון ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. הפייטן של לכה דודי הביא בתחלת השיר ובבית השני הלשונות "לקראת כלה" ו״לקראת שבת לכו ונלכה" וכנראה כוון בהם אל ההליכה ממש כבמשמעות הלשון דוקא אע״כ כתב בעל יוסף אומץ (סי׳ תקפ״ט ועי נם בעבודת ישראל) אץ מנהג לומר בקבלת שבת החרוז הראשון דלכה דודי לקראת שבת מפני שאין אנו נוהגין לצאת ממקום למקום כדי ללכת לקראת שבת כמו שמנהג בא״י לצאת לפחות לחצר ביה״כ וכמו שהאריך בזה הסדר היום ומפני טעם זה אין אני אומר לקראת שבת לכו ונלכה רק אני אומר במקומו לבבתני שבת מלכה כדי למלאות הל׳ מחתימת שם המחבר. אך אין אנו צריכים להבץ דברי הגמרא כמשמעם ואין אנו מוכרחים להחליף בעבור זאת הלשונות בהפזמון לכה דודי האמנם נוכל לפרש התלמוד ודברי הפייטן בעקבותי׳ על דרך השאלה. בתלמוד שבת (קיט.) נמנו אופנים שונים שבהם הכינו חכמים נקובים בשם את עצמם בערב שבת ובתוכם נמנו גם ר׳ חכינא וד ינאי שכוונו דעתם על ביאת השבת ע״י הוצאת דברים בשפתים שנדע מהם. ובב״ק (ל״ב:) מסיק שאם שנים רצים זה מצד אחד וזה מצד אחד והזיק האחד את חברו אם הוא ע״ש פטור מפני שמרקו ברשות כי מפני רוב טרדות להכנת שבת רץ במהירות *) מכל זה יוצא לנו בהדיא שאין הכרח להעביר הקולמוס על אותם הלשונות של שיאה בפיוט לכה דודי ובר מן דץ כבר קדמנו השל״ה (דף קל*ב:) שכתב אחרי שהביא הגמרא דשבת וז״ל ואין צורך לצאת כנגדה כי ככר היא בפנים ע״ב ועוד הפעם בפירוש על סידורו כתב וז״ל והנה יש רבים שדמו מכאן (הגמרא דשבח) שצריך לצאת החוצה השדה לקבל השבת ותמיהא לי מלתא טובא שהרי השבת אינו בא מדרך השדה אלא מדרך עליון מלמעלה למטה ע*כ והוא מפרש הלשון 1) ומה שכתב ש. רובין בס, אנדה וקבלה ד, ג״א הארה ג, שםלת כלה שם מובנה אסיפת בני בה״ט לא זכיתי להבין ולא ירדתי לסוף דעתו. 2) אבל ע׳ בדקדוקי סופרים ור' חננאל שמביאים בנמדא לשון אחד ר, חגיגא דהוי מרקד ואזיל מרקד ואתי ואמר בואי נצא ונו, וא״כ לא היה יציאה בלשון השאלה בלבד ואולי יש גם כן עיקר ויסוד המנהג שנהג האר״י בימיו ללב ת לקראת שבת.