Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 85

פה קבלת שבת 85 דיציאה לקראת שבת שאין אנו מחכים עד שבאה שבה אלינו אבל אנחנו הולכים אליו בזמן על ידי שנוסיף טחול על הקודש ומסיק ובלל הדברים הנראה אלי שהיוצא לחוץ לקבל שבת אינו מן החסידים אלא מן המתמיהין ע״ב יהיה איך שיהיה היציאה לקראת שבת אנו נפרש כהליכה בלב ונפש לקראת מנוחת אהבה, מנוחת אמת ואמונה, כהכנה נפשית וכוון הדעת אל ביאת השבת. ברלינר (בספרו 1.45) משער שנשאר עוד זכרון להמנהג הקדמון באיזה קהלות והוא כי החזן והקהל באמירת הבית האחרון של לכה דודי פונים פניהם לפתח ביה״ב, ודמה שהוא הפסיעה הראשונה של היציאה אל השדה. (דע׳ גם אידלזון בהשלח כרך ל״ז א׳ צד כ״ח הערה ב׳ וזיל ואפשר זוהי הסבה שהאשכנזים נוהגים להפנות פניהם למערב בשעה שהם אומרים מאי בשלום וגו׳, זכר למנהג לצאת החוצה לאויר פנוי) ולי נראה שאין זאת זכר ו ן למנהג אר״י רק חלק מהמנהג הזה בעצמו הלא כתוב בחמדת ימים שהלכו הלוך ואמור המזמורים ואח״כ יעמדו על רגליהם פניהם למערב לומר שירות ותשבחות ובעבור כי עיקר הקבלת פני שבת הוא אמירת מאי בשלום על כן נהגו בקצת קהלות לפנות אל פתח הביה״ב והוא צד המערב. נם הפינות שאנו פונים לצד ימין ושמאל הן כמין שאילת שלום לשבת המלכה ולפי פירוש השל״ה כנגד שתי ספירות כינה שהיא מימין ומלכות שהיא משמאל אבל יעב״ץ בסידורו כתב כך מנהג אמ״ד, ז״ל אומר באי כלה פ״א שוחה סונה לשמאלו כנגד ימין השכינה פ״ב לימינו פ״נ משתחוה לפניו ואומר בלחש בואי כלה שבת המלכה. מה שלא אמר החזן לכה דודי לפני העמוד רק עומד על הבימה הוא כדי להראות שהפבלת שבת אינה מן התפלה (כאשר כתב בעל קהלת שלמה שהבאנו לעיל) ואולי על כן משתמשים עד היום בקצת קהלות בלוח של קלף אשר עליו נכתב בדיו לכה דודי ומזמור שיר מפני שבימים קדמונים לא נמצא במחזור הקהלה. נ) אם נביט בסדר היום של ר׳ משה בן מכיר שהיה בימי האר״י ראש ישיבה בעץ־זיתין סמוך לצפת נמצא שם פזמון אחר שהתחיל ג״כ לכה דודי ויש בו ז׳ בתים והבית הראשון ושלפני האחרון שרם אל הראשון והאחרון של אלקביץ רק בבית הראשץ החליף זכור ושמור (כסדר הפסוקים ביתרו ובואתחנן) ב״שמור וזכור" מפני חתימת שמו בראשי הבתים גם שם נמצא החריזה "לה" בכל בית כמו בלבה דודי הידוע, והחרוז החוזר הוא הוא בשני הפזמונים. על השאלה לאיזה משניהם משפט הבכורה משיב י. ד. אייזענשטיין בספרי אוצר דינים ומנהגים (צד קצ״ג) שאלקביץ תקן הפיוט מנוסחא קודמת בלי נתינת טעם לדבריו ואידלזון (שם צד כ״ז הערה א׳) סובר שהמחבר של סדר היום ראה את פזמונו של אלקביץ. ולע״ד הוא כוון אל האטת כי בעל חמדת ימים לא הזכיר פיוט של ר׳ משה ק מכיר בתוך שאר שירים שחוברו כבר קודם אלקביץ וז״ל וכבר יסדו מהר״ש בן גבירול והר״א והר״ט בן עזרא פיוטים להלל לשבח יקר תפארת הדרה של שבת והרב זלה״ה לא בחר בהם כי לא נגה עליהם דרך הקבלה ובזוהר פרשת תרומה אמרו בשירים ותשבחות דאית בהון קבלה אמתית ובו׳ והוא ז״ל היה אומר פיו«