Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 86

86 קב^ת שבת פו נאה ומשובח אשר חבר ויסד החכם החסיד שלטה הלד דל אלקביץ ושטו חתום בראשו ואמר הרב כי רוב דבריו מסכימים אל האמת והוא לכה דודי (ע׳ ח״י דם׳ ליוורנו ח״א ד׳ מ״ח ע״א). ומדבריו אלה לפי דרכנו למדנו מפני טה נתפרסם ונתפשט השיר הזה בכל הקהלות ונתקבל בכל הסדורים בסבר פנים יפות, הלא שמענו שהאר״י ז״ל בחר בו אמנם לא זו בלבד היתד, הסבה שנודע פרי עטו של אלקביץ בשער בת רבים, נם הפייטן הוא בעצמו ושווי הפיוטי של פזמונו הועילו למו ונתנו לה יד ושם טוב מבנות שיר של אחרים. ר׳ שלמה אלקביץ נולד בסאלוניקי בשנת רס״ה ובהתחלת המאה הרביעית׳ התיישב בצפת והיה בן גילו של ר׳ יוסף קרא וגיסו ותלמידו היה החכם המפורסם בנסתר ר׳ משה קרודובירו. אלקביץ כתב פירושים ע״פ שטת הקבלה על ספרי ותנ״ך ותקן וחבר הרבה תפלות ופיוטים (ע׳ ר׳ יוסף קרא מאת ב. פרידברג, דראהאביץ, דף ד׳ הערה ט״ז). פריעדבערג בספרו הנ״ל מביא מעשה שהיה בליל שבועות (משל״ה מס׳ שכועות) ויהי בשבת רצ״ב שהיתה כבר אהבה עזה בין ר׳ יוסף קרא אלקביץ ובליל חג השבועות משנה זאת "נשמע את קול המדבר בפי החסיד נר״ר קול גדול בחיתוך אותיות וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים* וה״מגיד" משבח אותם שנדדו שינה מעידהם ומפציר בהם ללכת אל ארץ ישראל לאמר "ואל תפסיקו רגע ועלו לארץ‘ ישראל כי לא כל העתים שוות ואין מעצור להושע ברב או במעט ועיניכם אל תחוס על כליכם כי טוב הארץ העליונה תאכלו" ובלילה השני, בא המגיד עוד הפעם ודיבר שיעור שעה ויותר וחזר לשבח הענין הלימוד ההוא. במעשה נורא ונפלא כזה עלה אלקביץ מעלה מעלה בעיני מכיריו ויהיו למוקיריו ומבבדיו עד שהביאוהו במחיצתו של מלך המשוררים ר׳ שלטה בן גבירול ספרו אודות מיתתו מה שהוגר על מיתת בן גבירול: ישמעאל אחד ארב עליו והרגו וקברו בגן שלו אצל אילן תאנה והתאנה חנטה פגיה קודם זמנה עד שתמהו כל יושבי העיר ובא הדבר באזני המלך ושאל קרבהו איך היתה זאת והישמעאלי מרוב הפחד לא יכול להשיב ואחרי שצוה המלך ליסרו ביסורים קשים ומרים הוכרח להודות ונשא את עונו (ע׳ ד צבי הירש קאדנאוור בס׳ קב חישב פרק פ״ו דף קנ״ז ע״א מובא בעמודי העבודה מלאנדסהוטה ח״ב דף ש״י) והגדה הזאת בצלמה כדמותה מביא בעל שלשלת הקבלה על ר׳ שלמה בן נבירול, וזה לנו אות אמת שהמעשה הזה רק הגדה ושיחה. אחד הסימנים הרומזים על השיחה הבדוי׳ הוא שחוזרת כמה פעמים (בערנמן בספרו .124 Legenden der Juden). עם כל זה מעיד הסיפור הזה על הנבור שמכובד בו. חוש הפיוטי פעמו לזמר ולשורר עד כי מקנאים בו בני דורו כי גם זאת אחת ממדות ההגדה שמראה הרושם שעשה חיי י אנשי שם בלב העם (ע׳ בעדגמן שם 125). הנה ראינו כי כמה סבות הועילו לפירסום הפזמון של אלקביץ אבל הסבה העקרית לא זכרנו עוד והיא השיר בככורו ובעצמו שנתן — כאשר יאמר אידילזץ — למשוררו מקום נצחי בהיכל השירה. השיר בסדר היום .איט אלא צרופי