Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 87

פז ' קב לת שב ת 87 פסוקים ומליצות" אבל אלקביץ הוא משורר אמתי שהוציא דבריו ממעמקי הלב וכל הגה מפיו היא רנש פנימי, השתפנה רוחו עת זיר ירושתן החרבה עלתה על לבו וציון השוממה נראתה לפני עינו אך ה״נשמה יתרה* ז נושאה אותו על בנסי הנשר בנביאים אל עתידות צחים ובהירים כאור שבעת הימים, זכרון השבת של עתה מקיטו משבת עוד בעמק הבכא בא יבא יום שכלו שבת וכבר רואה הוא בעיניו ירושלים הבנוי/ רוח ישראל־־סבא, תחית חיים בריאים, בתולת ישראל לא עתה פניה יחורו, והחליפה בגדי אלמנותה במחלצות... צללים עבים ו ע רפ ל י ליל חשבו להחשיך נפש המשורר הלאומי אך תקותו ומשאוד־נפשו מביאים אור באפלה ובשמחת הנפש קורא באימוץ הלב "בואי בשלום עטרת בעלה". לכה דודי הוא הזמר של שבת במלא מובן המלה ומשנים קדמוניות הקפידו עליו לנגנו בניגון.יפה ואיך העריכו ערכו 'בערך השיר נגלה מרמז במנהג פפרד עתיק לנגנו בניגון הפיוט שובי נפשי למנוחיכי של ר׳ יהודה הלוי. השיר לכה דודי' יצא טבעו בכל העולם — יאמר ברלינר — (שם 45 I) והיהודי הבינוני מרגיש בחדרי לבו עמוק עמוק ביאת המלכה ושלות הנפש עת מנגן החזן או להקת משוררים בבסומי קלא ונעימה השיר ה״לכה דודי" ואינו חש לכוון דעתו באמירת ויבולו אעי׳ם שהגמרא משבחת ואומדת שכל מי שאומרו בכוונה נעשה שותף להקב״ה במעשי בראשית. לכה דודי עם המזמורים שלפניה שלחו שרשיהם עמוק עמוק בתפלת ערבית של שבת והיתה לחלק ראשי של התפלה, מקוה טהרה להשיב נפש המדוכאים ולהרניץ לב הנשברים והנכנעים ע״י דאגות וצרות רבות בימי החול וכמה פעמים הנינק הזה ששמע התועה בדרכי החיים מדי שבת בשבתו עת בה עודנו נער מורכב על כתף אביו אל ביה״ב מעלה לו זכרונות מימי נערותו, ימים מקדם, בהלו נר ה׳ עלי ראשו; פשפש קטן בשערי לבבו המודבקים, סוגרים ומסוגרים, נפתח מעט מעט..." ועל כנפי הניגון הקדמון מרחפת נפשו לאט לאט אל בית אביו שעזב זה ימים ושנים ותחי רוחו, רוח היהודי, מילדי הזמן שהשפיק בהם ולא יכלו לתת לו די ספוקו הרוחני. לשון הפייטן ודבריו!חדרו מרדו אל חדרי לב כל איש בעל לב מרגיש המקשיב צלצל זהב ממנגן עלי כנור דוד "נעים זמירות ישראל"; המשורר המפואר הערדער העתיק השיר לאשכנזית והיינע,ברומאנצירו חשב שהפייטן בחסד עליון ר׳ יהודה הלוי שר את השירה הזאת. לא נוכל כי אם להודות לר׳ יצחק לוריא שבחר בשירו של אלקביץ ונתן לו מהלכים בין פזמוני התפלה ואע״ם שנרחיק רחוק רחוק ממאס שירי גבירול ואבן עזרא מ״מ מה צדק באמרו "כי רוב דבריו מסכימים אל האמת" בי הוא שיר משורר אמתי עלי הגיון בכנור מפיץ אור בהיר בחשכת ליל הגלות והצרות עת קרב לבוא היום המיוחד, יום אורה ושמחה, מבקש מאת הכלה שבת לבא אל המקדש־מעט ותחת קורות בתינו, באופן שאי אפשר לד, לכלוא ממנו את השלום והברכה שבאו לרגלי׳.